ילד במלחמה

"מה חשבתי לעצמי? אומנם היום עוד לא ראיתי את הילדים מהכנופייה האלימה בשטח בית הספר, אך עוד לא הכרתי את כל האזורים בו והייתי משוכנע שהם מתכנסים בפינה כלשהי, מתכננים את ההתנפלות הבאה עליי ועל עוד ילדים. הפחד שיתק אותי. כעסתי מאוד. לא קלטתי שום דבר שנאמר בכיתה על ידי המורים החדשים. כל כך רציתי להרגיש אחרת! כל כך רציתי לפתוח דף חדש ונקי!"הספר  מורכב מסיפורים הלקוחים מהחוויה המתמשכת במערכת החינוך הישראלית, מגיל הגן ועד סוף התיכון. סיפורים אלו, מאירים אירועים שלהם השפעה ארוכת טווח על חייהם של ילדינו ועל המבוגרים שיהיו. מה קורה לילד ולילדה שלנו כשהם נכנסים בלב פתוח ונרגש לראשונה בשערי בית הספר? האם במסע הארוך של שנות חייהם במערכת, ירגישו אמון, שייכות וביטחון, כפי שהיינו רוצים ומצפים? האם יפגשו בדרך דמויות משמעותיות שיאירו את המסע הארוך?המחברת פונה בדבריה אל השותפים לדרך. החל מההורים, מהמורות והמורים המתמודדים יום-יום ועד ראשי המערכת. היא מציבה זרקור חזק ובולט על אותן שנים מעצבות ועל האחריות של כולם על נפשם של ילדינו. במיוחד פונה בדבריה אל ההורים, שלעיתים קרובות עומדים מול ליבה הגס של המערכת, ומחפשים דרך לסייע לילדם לחצות שנים אלה בבטחה. קריאת הספר מפגישה אותנו עם חוויות מוכרות מעברנו, כמו גם מחייהם של ילדינו, ומעמיקה את ההכרה בצורך לתקשורת קרובה בכל עת. בדרך ייחודית, מציעה הכותבת לא להסב את המבט., מורה במקצועה, לימדה בעבר במערכת החינוך הפורמאלית ושנים רבות במערכת הבלתי-פורמאלית. בספרה, משתפת אותנו אפרת במחשבותיה ותובנותיה על המערכת מזוויות ראייה שונות כתלמידה, כמורה, ובעיקר כאם לילדים. אפרת עוסקת בהדרכה במוזאון, במוזיקה ובתיאטרון, מתגוררת בכפר ורדים זה 24 שנים, והיא אם לשלושה ילדים בוגרים.