טרטיף

צילום:Self-scanned מולייר הוספה למעקב ז'אן-בטיסט פּוֹקלֶן, (בצרפתית: Jean-Baptiste Poquelin), שנודע כמוֹלְיֵיר (Molière)‏; (15 בינואר 1622 - 17 בפברואר 1673), היה מחזאי, במאי ושחקן צרפתי. מחזותיו הראשונים של מולייר הושפעו מן הקומדיה האיטלקית של זמנו. מולייר הושפע גם מן הפילוסופים, המשוררים והמחזאים של העת העתיקה, כמו לוקרטיוס וטרנטיוס. מולייר כתב קומדיות בנושא מעמדה של האישה בצרפת של זמנו, כמו: "הענוגות הנלעגות" ו"בית ספר לנשים", הוא כתב גם קומדיות בלט לבקשתו של המלך לואי ה-14, כמו: "האוהבים הנפלאים" ו"גם הוא באצילים". אך יצירות המופת של מולייר הן אלה המטפלות באופי האדם, כמו: "טרטיף", "החולה המדומה", "שונא הבריות" ו"הקמצן". במחזות אלה מולייר חשף את הצביעות ששררה בחוגי החברה הגבוהה, השלטון ובחוגים הדתיים בצרפת של זמנו, ובמיוחד את הצביעות המתחסדת במעטה של דת. בסגנונו העוקצני והסאטירי הוא הסיר את המסכה מעל פניהם של המתחסדים למיניהם, המתחנפים והמעמידים פנים. במקום לכעוס הוא לגלג עליהם, דבר שהיווה ביקורת קשה יותר מן הכעס. לכן, הוא עורר את חמתם של חוגי החברה הגבוהה והחוגים הדתיים. מולייר מעולם לא תקף את הנצרות במחזותיו, אך התעוררו ויכוחים בציבור בדבר נאמנותו הדתית. כך למשל, עם העלאתו על הבמה של המחזה "טרטיף" במאי 1664, פסח המלך לואי ה-14 על שני הסעיפים. מצד אחד אסר על העלאת המחזה על הבמה בפרהסיה, אולם העלים עין מהצגתו במסגרות פרטיות. רק ב-5 בפברואר 1669 הרשה המלך למולייר לשוב ולהציג בפני הציבור את המחזה "טרטיף" בגירסתו המלאה. מאז זכה מחזה זה למספר הצגות רב יותר מכל מחזה של מולייר. פרנל: אלה-אלה, פליפוט, שמעתי כבר מספיק! אלמיר: את הקצב שלך אי אפשר להדביק... פרנל: עזבי אותך, עזבי, חבל אל תטרחי - / זה נימוסים מיותרים בלאו הכי. אלמיר: זה מעט הכבוד הנדרש, חמותי, / אבל מה את כל-כך ממהרת? שבי, שתי. פרנל: כל מה שפה קורה פשוט בלתי נסבל / זו לא התנהלות של בית - זה סקנדל! / אני יוצאת מפה, מאוד לא מרוצה; / דיברתי - זה נכנס לאוזן - ויצא! / פה אין כבוד לכלום, אח, איזו משפחה, / זה בית משוגעים - רק בלי שום השגחה! מחזהו החריף והביקורתי של מולייר על נוכלות במסווה של קנאות דתית הסעיר את אנשי הכנסייה בזמנו ומקומם זה 400 שנה ממסדים דתיים שונים ברחבי העולם. בשנינות וירטואוזית מגולל מולייר את סיפורה של משפחה-טובה, ששלוותה ואחדותה מופרות עם הופעתו של מאמין מדומה - טרטיף. הלה כובש את לב אבי המשפחה ומסמא את עיניו עד כדי סיכון כל היקר לו. מולייר (1622-1673), כינויו הספרותי של המחזאי והשחקן הצרפתי ז׳אן בטיסט פוקלן. בנו של רפד-המלך שגדל להיות גדול מחזאי צרפת וקלאסיקן בינלאומי. בגיל 20 היה שותף לייסודה של להקת תיאטרון נודדת ולימים עמד בלב חיי התרבות של צרפת כמחזאי, מנהל להקה, במאי ושחקן בלהקתו שהפכה ללהקה המלכותית. בסגנון קומי-גרוטסקי שהושפע מהקומדיה דל׳ארטה יצר מולייר סאטירות חברתיות חריפות במגוון נושאים: נישואין, חינוך, דת, שחיתות, מעמד האישה ויחסים בתוך המשפחה. בין מחזותיו הידועים: ״בית ספר לנשים״, ״דון ז׳ואן״, ״המיזנטרופ״, ״הקמצן״. ב-1673, בעודו משחק במחזהו האחרון ״החולה המדומה״ הוא מתמוטט ונפטר באותו לילה. אלי ביז׳אווי, מתרגם מצרפתית ומאנגלית, במאי וכותב. יליד 1978, בוגר לימודי בימוי והוראת התיאטרון בסמינר הקיבוצים. מתרגם עבור תיאטראות ישראל השונים מגוון רחב של יצירות: קלאסיקה, מחזאות מודרנית ומחזות-זמר. תרגם בין השאר את ״טרטיף״, ״בית ספר לנשים״, ״הקמצן״, ״בדלתיים סגורות״. חי ויוצר בתל אביב. צילום:Self-scanned מולייר הוספה למעקב ז'אן-בטיסט פּוֹקלֶן, (בצרפתית: Jean-Baptiste Poquelin), שנודע כמוֹלְיֵיר (Molière)‏; (15 בינואר 1622 - 17 בפברואר 1673), היה מחזאי, במאי ושחקן צרפתי. מחזותיו הראשונים של מולייר הושפעו מן הקומדיה האיטלקית של זמנו. מולייר הושפע גם מן הפילוסופים, המשוררים והמחזאים של העת העתיקה, כמו לוקרטיוס וטרנטיוס. מולייר כתב קומדיות בנושא מעמדה של האישה בצרפת של זמנו, כמו: "הענוגות הנלעגות" ו"בית ספר לנשים", הוא כתב גם קומדיות בלט לבקשתו של המלך לואי ה-14, כמו: "האוהבים הנפלאים" ו"גם הוא באצילים". אך יצירות המופת של מולייר הן אלה המטפלות באופי האדם, כמו: "טרטיף", "החולה המדומה", "שונא הבריות" ו"הקמצן". במחזות אלה מולייר חשף את הצביעות ששררה בחוגי החברה הגבוהה, השלטון ובחוגים הדתיים בצרפת של זמנו, ובמיוחד את הצביעות המתחסדת במעטה של דת. בסגנונו העוקצני והסאטירי הוא הסיר את המסכה מעל פניהם של המתחסדים למיניהם, המתחנפים והמעמידים פנים. במקום לכעוס הוא לגלג עליהם, דבר שהיווה ביקורת קשה יותר מן הכעס. לכן, הוא עורר את חמתם של חוגי החברה הגבוהה והחוגים הדתיים. מולייר מעולם לא תקף את הנצרות במחזותיו, אך התעוררו ויכוחים בציבור בדבר נאמנותו הדתית. כך למשל, עם העלאתו על הבמה של המחזה "טרטיף" במאי 1664, פסח המלך לואי ה-14 על שני הסעיפים. מצד אחד אסר על העלאת המחזה על הבמה בפרהסיה, אולם העלים עין מהצגתו במסגרות פרטיות. רק ב-5 בפברואר 1669 הרשה המלך למולייר לשוב ולהציג בפני הציבור את המחזה "טרטיף" בגירסתו המלאה. מאז זכה מחזה זה למספר הצגות רב יותר מכל מחזה של מולייר.