חייו ומותו של השער האחורי ; או: ככה עברו עשר שנים בלי שהרגשתי

שלום טוקשה. דוב הכותל. אפרת ניצן, בת 6. חזי ושמעון מניקור־פדיקור. נציב המים. רונית כרמלי, רווקה. הרב המוטורי הראשון לציון, משה דוד ח"י בוסקילה.הנה הם כאן, כולם. כל גיבורי – המדור הסטירי המיתולוגי של עיתון "העיר". השער האחורי שינה את פני ההומור הישראלי. הוא אמר את כל מה שאסור היה לומר, ועשה את זה בצורה חדשה, משוחררת, שלא היתה כמוה. הוא הרשה לעצמו להיות הכל: עצוב, מצחיק, מפתיע, אבסורדי, חסר גבולות, חסר פשרות. הוא היה התמכרות שבועית מענגת שאי אפשר היה בלעדיה. הדיוק. העושר הלשוני. הדביליות. שמחת החיים. היכולת להגיד דברים מזעזעים ודברים מטופשים לחלוטין באותה שורה. החרב המילולית החדה כתער, בצד הגסות המשוחררת וחסרת המעצורים. הכי גבוה והכי נמוך, עם כל הסוכריות המתפוצצות שבפנים. הנה הם כאן.