על פרידה וגעגוע

"אני לא אגזים אם אומר שהקבוצה העמידה אותי על הרגליים. הסרטן של בעלי היה מסוג השינויים שנכפו עליי, לא בחרתי בו". (זוהרה וניסים, עמ' 52) מחלת הסרטן היא מחלה המאיימת על אורח החיים של החולה ומשפחתו ומובילה לשאלות רבות, כמו: איך מסתגלים למציאות שהשתנתה בפתאומיות? אילו החלטות רפואיות יהיו היעילות ביותר? האם מספרים? ואם כן, למי וכיצד? איך מבקשים תמיכה בתוך המשפחה ומחוצה לה? איך מתמודדים עם פחדים ומועקות ועם מצב כלכלי וחברתי שונה? כל חולה וכל משפחה מתמודדים בסגנון המיוחד להם, וכמעט כולם מרגישים בטוחים יותר במחיצת אנשים שמצבם דומה. חיַי המקצועיים משך חמישה עשורים נעו על רצף של הכשרת אנשי מקצוע לטיפול ונתינה לאחר. יום אחד בקעה בתוכי ההכרה שיש לי שליחות ואני הולכת לממש אותה. צללתי לטיפול קבוצתי באנשים שמחלת הסרטן פלשה אל חייהם. לימדתי את הנושא באקדמיה ובמסגרות הכשרה נוספות והבנתי שהתהליך כולל אין-ספור צעדים לאורך שביל ייחודי לכל אישה ואיש שמוכנים להתבונן בעצמם ולעבור שינוי תוך השתתפות בקבוצת תמיכה טיפולית. למדתי שבשביל הזה יש כאב ועוצמה, ולאורכו הבנתי מה משמעות האמירה "להיות שם בשבילם".מציג סיפורים על נשים וגברים שחלו בסרטן וחוו צמיחה באמצעות מפגש גלוי לב ואמיתי עם עצמם. נטע מוזר, פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות. בעבר, מחנכת ומנהלת שני בתי ספר לסיעוד, מרצה באקדמיה בנושאים שונים: יחסים בין-אישיים, מצבי דחק ומשבר, אובדן, מוות ושכול. כיום גמלאית ומתנדבת בקהילה בהנחיית קבוצות ברצף הגילים. זהו ספרה הראשון.