מחברות חורף

יוֹם אֶחָד אַתָּה מַפְסִיק לַעֲשׂוֹת אֶת זֶהוְאוֹמֵר, זֶה לֹא עִנְיָן כָּזֶה גָּדוֹל.הַיּוֹם אֵין לִי עִם מִילְהַחְלִיף מִלָּהעַל לְהַצִּיל אֶת הַשָּׂפָהוְעָלַי לָזוּז הַצִּדָּה מִפְּנֵי הַמּוּסִיקָה.זֶה לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּךְ,אֲבָל זֶה כָּךְ וַאֲנִילֹא מֵבִין בַּזֶּה.בְּלַיְלָה, לִפְעָמִים, אֲנִי עוֹד רוֹאֶהאִשָּׁה מוֹסִיפָה לְאַט דְּבַשׁכָּבֵד לְקֶמַחספרו של(1936-2016), מורכב משלושה מחזורי שירים. שלוש (נובמבר, דצמבר, ינואר), נוגעות בחומרים אישיים וכואבים. הילדות, היחס אל האב, המשיכה אל המוות והבנת תהליכי הפרידה מן הדמויות שאכלסו את העבר וממשיכות להשפיע על חיי המשורר שהלך לעולמו במרץ 2016.,הוא ספר שירה נדיר: צלול, מרגש, רחב יריעות, רב רבדים. בין השאר, הספר מחקר פואטי על המרחקים הסמוכים ביותר אל המוות: ימיו האחרונים ומותו של אב אהוב, הימים החולפים באיטיות, חורף החיים.אלירז מתבונן בזמן הנוטף, איטי כדבש, בעיניים המתבוננות גם בעצמן של הבן והכותב: חומל, אָבֵל, אוהב ובוחן. המסעות הפנימיים כרוכים זה בזה בגוף, בתודעה, בזמן האוזל אל האין  "זֶה, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, הַכֹּל." מושך השראה מאלגיות דואינו של רילקה ומצוי איתן בדיאלוג מתמיד.ספרו ה-22 של המשורר, הוא ספר חורפי, שונה מספריו הקודמים של המשורר המתחוללים בקיץ, בטבע, במחוזות הזהב.