שלמה הלל - חלוץ, מנהיג, אוהב עמו וארצו

שלמה הלל (2021-1923) היה, כפי שיכולים להעיד עמודי ספר ביוגרפי זה, "שליח מתמיד" כל חייו, מימי גימנסיה הרצליה בשנות השלושים של המאה שעברה ועד יומו האחרון בתחילת העשור השלישי של המאה ה-21 . איש לא שלח אותו. הוא שלח את עצמו והיה לא אחת במוקד של פעילות מאתגרת ומסוכנת. לאחר מכן נשאב, שלא מרצונו, למערכת הפוליטית, יצא לפעילות חלוצית בשירות משרד החוץ בארצות אפריקה המתעוררת וקיבל על עצמו משימות נוספות של משרד החוץ, באו"ם ובטיפול בערביי השטחים לאחר מלחמת ששת הימים. מ-1969 ואילך במשך יותר מעשרים שנה ולאורך תקופות הכהונה של חמש כנסות, אפשר היה למצוא אותו ליד שולחן הממשלה, וכן כחבר כנסת וכיושב ראש של הכנסת. בכל התפקידים שמילא עמדה לנגד עיניו, תמיד, השליחות הציבורית והלאומית. אף לאחר שסיים את הקריירה הפוליטית שלו, ובעת שרבים ציפו ממנו שיצא לגמלאות, הוא בחר להמשיך ולשרת, להמשיך לתרום.כך, אפשר לעקוב אחר השתתפותו הפעילה - בעשורים השביעי, השמיני, התשיעי והעשירי של חייו – בחיזוק הקשרשל מדינת ישראל עִם העם היהודי, במסגרת קרן היסוד, שהוא היה היושב-ראש העולמי שלה במשך כעשור; ולאורךתקופה ארוכה עוד יותר של 28 שנים (כמניין כ"ח) – כנשיא המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. תפקיד זה הואמילא עד יומו האחרון ממש.לשלמה הלל היה ראש גדול במובן המקובל בימינו. מעולם הוא לא הלך בקטנות ותמיד שאף להרים ראש ולהגביהעוף. רק כך הגיע להישגיו הרבים, בארץ ומחוצה לה. ותמיד – היה אוהב נאמן של העם והארץ.עם ישראל חייב לו חוב גדול.