בוכה ובוכה ובוכה

שִׁירָה בּוֹכָה כָּל הַזְּמַן. בּוֹכָה וּבוֹכָה וּבוֹכָה. יוֹם אֶחָד הַגַּנֶּנֶת מוֹדִיעָה לָהּ שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לִהְיוֹת אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת, אֲבָל אַף אִמָּא שֶׁל שַׁבָּת לֹא בּוֹכָה! מָה תַּעֲשֶׂה שִׁירָה? סִפּוּר מְלֵא חָכְמָה, הוּמוֹר וָקֶסֶם עַל טוּשִׁים, עַל דְּרָקוֹנִית וּבְעִקָּר – עַל חֲבֵרוּת שֶׁיְּכוֹלָה לַכֹּל. וּדְמָעוֹת, כַּמּוּבָן. הֲמוֹן הֲמוֹן דְּמָעוֹת., שֶׁכָּתְבָה אֶת הַסֵּפֶר, הִיא הִיסְטוֹרְיוֹנִית שֶׁל טִפּוּל בִּילָדִים בִּתְקוּפַת הַיִּשּׁוּב וּבִמְדִינַת יִשְׂרָאֵל. זֶהוּ סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים., שֶׁאִיְּרָה אֶת הַסֵּפֶר, הִיא אָמָּנִית בּוֹגֶרֶת שֶׁנְקָר. הִיא כָּתְבָה וְאִיְּרָה גַּם אֶת "גִּנָּה לְהַשְׂכִּיר" – מַדְרִיךְ בֵּיתִי לְגִדּוּל עֲצִיצִים שֶׁהָיָה לְרַב-מֶכֶר.