כבוד האדם וצלם אלוהים

ישנה נטייה לטשטש את ההבחנות בין כבוד האדם לצלם אלוהים, מתוך מגמה ראויה של מציאת המכנה המשותף בין הקבוצות החברתיות השונות הדרות יחדיו במדינת ישראל. מגמה זו משתקפת בין השאר בהסתפקות במונח "צלם" כדי מובן לתאר את כבוד האדם או בשימוש ביציר הכלאיים הלשוני "צלם אנוש". ששימוש זה מצביע על הריקות ההגיונית שבמונח "צלם" ללא עיגונו במשהו הנמצא מעבר לו. שהרי צלם מבטא דמיון של משהו המתייחס למשהו אחר. עם זאת, שימוש זה נועד להטעין את כבוד האדם בערך רב היונק מן המסורת המקראית על כל האסוציאציות התרבותיות המתלוות לו.שימוש במונחים מסורתיים במדינת ישראל מאפשר שיח ציבורי משותף לכל במידה מסוימת של צדק אפשר כאמור גם להצביע הקבוצות התרבותיות במדינה. על העובדה ההיסטורית שהמונח "כבוד האדם" התפתח מן המונח "צלם אלוהים" כבסיס לרציפות בין המונחים. בכל זאת, ההבדל בין מבני העומק של שניהם בסיסי כל כך, שקשה לראות כיצד לא נובעות מהם הבנות שונות בנוגע לערכי השוויון והחירות.כיצד נגזרים ערכי השוויון והחירות מ"כבוד האדם" ו"מצלם אלוהים"? האם יש הבדל באופן הבנת השוויון והחירות אם הם נגזרים מ"כבוד האדם" או אם הם נגזרים מ"צלם אלוהים"? האם הבדלי התפיסה בין כבוד האדם לצלם אלוהים יכולים להעשיר את עולמנו המוסרי באשר להבנת השוויון והחירות ולדרכי החלתם? האם מאמץ לעמוד על הבדלי היסוד בין שני המושגים יכול להפרות את המחשבה ולתרום להעמקת הצד המשותף ביניהם או שהוא עלול להוביל לקיטוב יתר בתוך החברה הישראלית?, חוקר לשעבר במכון הישראלי לדמוקרטיה, הוא מרצה בכיר בחוג למחשבת ישראל ומְרַכּז לימודי התואר השני בתנ"ך במכללת הרצוג; מרצה בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. תחום מומחיותו הוא הפילוסופיה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה, ובעיקר היחס בין אתיקה והלכה.