אמנות ההכרחי

שני חוטי-חיים, מתקופות ומעולמות שונים, נשזרים בספר יוצא-הדופן הזה. הראשון בהם מפגיש מרצָה לתולדות האמנות ואם לילד, שזה זמן רב אינה מצליחה לזכור שהעולם קיים, עם חייל עולה מרוסיה המתפרנס מכשרונו לקפוץ, ללכת מכות, ולהישרף.השני, הממוקם בפריז שעל קו התפר בין המאות התשע-עשרה והעשרים, מפגיש סוחר עתיקות ארמני גדול עם ציוריו של אנרי מאטיס בתחילת דרכו, וקושר ידידות לא-צפויה בין האיש הזה, שלבו נתון לשכיות החמדה של המזרח, לבין קורטיזנה השבויה בזכרון מגע-יד.שני חוטי הספר מתבוננים בתשוקה, ובאובדן; בפניו המרובות, המפתיעות-לעתים, של החופש; ובגעגועים ליופי, שאף הם קיימים בכל תקופה ובכל מקום.זהו ספר פורץ-דרך. הן באופן שדמויות ומערכות יחסים נטוות בו בהדרגה למעין דוגמת-אריג - וריאציות על תשוקות-אנוש ושברונן; והן מתוך כך שהוא קורא תיגר על סדר העדיפויות הרגיל של סיפורת ונותן קול, ולעתים אף קדימה, למה שנחשב תמיד ל״חצר האחורית״ של הרומן, ולמעשה, לחצרות האחוריות עצמן.שכן תמיד, מבעד לסאון ההתרחשויות, אפשר לשמוע את צליליו של העולם האחר - זה שחי בגינות צדדיות, בשלוותם-לכאורה של חפצים דוממים; בצהוב-ואדום של קערת פירות, בנוף מתכהה בחלון רכבת - סבך-קורים דק, מנצנץ-ונעלם, שבו אנו ארוגים.״בזמן שאנו חיים את חיינו, שאנו חושבים לחיים היחידים, בתוך הגינות, על ענפי העצים, על פיסות הדשא, מתנהלים חיים שלמים שכלל איננו ערים לקיומם: בולבולים מתגרדים מתחת לכנף, כלבים שעירים עוצרים לרחרח תחת שיח, חתולים חומקים, גמישים וחשאיים כקילוח חמים, לאורך הגינה, ונבלעים בעלווה [...] הכל גדל, מבשיל, מרקיב, פורץ ונפתח, הכל אומר שירה, הגן כולו, אינספור גנים אחוריים אומרים שירה, שלא לדבר על השולחן, השידה, שירת החפצים הדוממים, לכאורה, מאחורי גבנו, בשעה שאנו עומדים בחלון ומביטים, לרגע, אל החצר האחורית.״, ילידת חיפה, זכתה בפרסים ספרותיים רבים, ביניהם פרס היצירה לספרות יפה לשנים תשנ״ג ותשס״ג, קרן ת״א לספרות ולאמנות, ומלגות שהות לכתיבה מטעם המרכז ללמודי עברית ויהדות באונ׳ אוקספורד, משכנות שאננים ומושבות האמנים יאדו ומיליי בארה״ב.