הבט הביתה, מלאך

, הראשון בסדרת הרומנים האוטוביוגרפיים של תומאס וולף, חולל סנסציה מיד עם צאתו לאור ב־1929. זהו אחד מסיפורי החניכה הסוחפים בתולדות הספרות האמריקנית; אנו מתוודעים בו ליוג'ין גאנט, בן דמותו של המחבר, מלידתו בעיירה אלטמונט (השם שבו כינה וולף את עיירת הולדתו, אשוויל שבצפון קרוליינה) ועד צאתו לאוניברסיטת הרווארד בגיל תשע עשרה – החל משביבי הרשמים המתדפקים על תודעתו המְנֵצׇה של תינוק בעריסתו, ועד יקיצתו הסחרחרה של הנער לעולם שתאווה גסה ועדנה שוברת־לב משמשות בו בעירבוביה. שוב ושוב מבקש גיבור הרומן להבקיע את ההרים הסוגרים על העיירה ולצאת לחופשי, ופעם אחר פעם הוא נמשך בחבלי כֶּשֶף אל משפחתו למודת־האסונות, שיֵצר החיים הלא־מאולף של בניה מוסיף לעשות בה שמות. יוג'ין מתיש את עצמו בנדודים ואהבות, משיב את נפשו בַּיופי וחובש את פצעיו באגדות. הוא־עצמו נבצר מתודעתו כחידה; אבל בחיפושיו אחר הסוד הנצור בתוכו נעשה יוג'ין בלי משׂים למשורר של עיירות מתעוררות ותקוות לוהטות, פרידות חטופות ותחנות שוממות, מסילות ברזל ומזנוני דרכים ומדרונות מיוערים והבזקי שמים. בעודו סובב כה וכה כרוח הרפאים של עצמו מגלם יוג'ין בצעדיו המחישים את האדמה המשתרעת תחתיו, והרומן הופך לנגד עינינו לפרֶסקו עצום־ממדים, שצבעיה של אמריקה עוד מתייבשים עליו.הוצאת כרמל ממשיכה במפעל של תרגום וולף: הבט הביתה, מלאך, בתרגומו המסעיר של עודד פלד, מצטרף לרומן לא תוכל לחזור הביתה, שראה אור ב־2015.