ויום אחד עוד ניפגש

"איפה אבא שלי?" רעדתי בכל הגוף ולמרות זאת שאלתי שוב את שמוליק. "תשאלי את אמא שלך," השיב לי בקול חלש. "שאלתי כבר," התעצבנתי עליו, "תמיד אני שואלת אותה!" ניסיתי לשכנע אותו, אבל שמוליק לא ענה. ...אבא עוד יופיע, אמרתי לעצמי, למרות השתיקה של אמא שלי...למרות השתיקה של כולם, למרות שלא היו לי הוכחות לקיומו וגם לא ידעתי איך הוא נראה, לא ידעתי איך אזהה אותו. רק ידעתי שיום אחד עוד ניפגש. סוד גדול ריחף על ילדותה של גיבורת הספר, בת דמותה של ליזי דורון, והוא מוסיף לרדוף אותה עד היום: אביה נעלם, ואיש לא מסכים לגלות לה מה קרה לו. בעלילה פסיכולוגית-בלשנית המתרחשת לסירוגין בישראל של שנות החמישים ושל ימינו, מבקשות הילדה רבת הדמיון והסופרת הבוגרת למצוא את האב הנעדר או לפחות להסביר את פשר השתיקה שאפפה את היעלמו ולגשר בין זיכרון לדמיון ובין היסטוריה לבדיה. ויום אחד עוד ניפגש הוא ספרה החמישי והאישי ביותר של הסופרת עטורת הפרסים ליזי דורון. קדמו לו: ,למה לא באת לפני המלחמה", "היתה פה פעם משפחה", "ימים של שקט" ו"התחלה של משהו יפה", שתורגמו לשפות רבות.