חברה

"אישה בחלל עבודהניסיתי להוציא את האישה מחלל העבודה ולדבר אליה ככה איך שאני בחלל שהוא לא חלל עבודה.לא ענתה"., ספר הפרוזה הראשון של המשוררת תהילה חכימי, נע דרך שלושה מצבי עבודה, ובין הווה, עבר ועתיד סוריאליסטי: עבודה במיזם מהפכני, עבודה בחברת הייטק ועבודתם של בני נוער ברשת מזון מהיר. שלושת המרחבים הללו נבדלים זה מזה במקום, בזמן ובסגנון; אבל הם חוברים יחד על מנת לשרטט מתווה של יחסים בין סיפור, שפה ונפש אשר עליהם הולך ומשתלט ההיגיון המוחלט והמונוליטי של העבודה. הגיון זה מחסל כל הפרדה בין "חיים" לעבודה, כך שהפנטזיה על חיים נפרדים מוטלת בצד הכביש המהיר של הטקסט, חנוקה ומפרפרת.העבודה משתלטת על הקיום, מכפיפה אותו לדינמיקה שלה ומגדרת גם את מובלעותיו האנושיות-כאילו. היא מחוללת שמות בשפה, עד שגם המכניזם הסיפורי נעשה למופע של שפת המכונה. קולה של המספרת בחֶבְרָה מנסה ללא הרף להפריע לאותו מכניזם, משתרג בו ונפלט ממנו לסירוגין. חֶבְרָה הוא תולדותיו של קול שהולך ונדחק אל שוליו-הוא; את עקבותיו של המאבק על האנושי יש לחפש על גבולו של הסיפור: בצדו של הטקסט, מחוצה לו, ככמיהה שלא יהיה לה מענה אלא בלבם של הקוראים. הוא ספרה השלישי של תהילה חכימי. קדמו לו ספר השירים "מחר נעבוד" (טנג'יר 2014) והנובלה הגרפית "במים" (2016). חכימי היא זוכת פרס ברנשטיין לספרות לשנת 2015 וזוכת מלגת פולברייט לתוכנית הכתיבה הבינלאומית לסופרים באוניברסיטת איווה (ארה"ב) לשנת 2018.