היו שניים בלי תפקיד

יפתח ואלינור מתגוררים יחד בעיר הזאת, ליד הים, שכבר אינה מה שהייתה. אלינור רוצה לכתוב, אבל בקושי מצליחה לקרוא. יפתח אומר לה שהיא מחפשת את עצמה בכל מילה וזו הבעיה, אז היא מנסה להביט החוצה. העצות של יפתח טובות בדרך כלל. הוא יועץ פרלמנטרי לנבחר ציבור ותיק במפלגה מהצד הנכון, הרחק מהשלטון. הוא מנסה לעזור גם לדנה, שהייתה אהבת נעוריו וחוזרת לעיר אחרי שנים ארוכות בארץ אחרת. דנה רוצה להשתלב בעולם הפוליטי, אך לא ברור כיצד אפשר להשתלב בתוך עולם הולך ומתפרק. מסביב להם נשמעים שברי שיחות, קולות מתמזגים זה בזה, דברים מוּצאים תדיר מהקשרם, ויש לזה מחיר. הוא הישג ספרותי, רישום מדוקדק וחשוף של ניסיונות ההיכרות העצמית של צעירים משכילים ורגישים, רגע לפני שהכול משתנה. בלשון פיוטית ואנליטית הדוברת מגוללת סבך של סיפורי התבגרות, תוך ניסיון לברר איזה תפקיד יכולים בני דורה למלא לאור התרוקנותן של הפוליטיקה והשפה מתוכן. אין כאן סיפור התעוררות של החולמים למציאות שברירית, דו־ערכית ואלימה, אלא עימות מפוכח מלכתחילה עם המציאות הזאת. אומץ לב ומורך לב ניתכים יחד וכולם נדמים חגים סביב עצמם, תרים אחרי ניצני שאיפות ומה שמונע את הגשמתן.זהו רומן ביכורים המפתיע בבשלותו. (1989) פרסמה ב-2021 את ספר השירה (הוצאת הבה לאור), אשר זכה בפרס משרד התרבות למשוררים בראשית דרכם.