לונגירביאן

סוולברד, 1957: אייבור ובעלה פין, רופא-מנתח צעיר, עוברים עם שתי בנותיהם הקטנות מאוסלו ללונגירביאן, יישוב הקבע הצפוני ביותר בעולם, המרוחק רק כאלף קילומטרים מהקוטב הצפוני. כשהים קופא בחודש נובמבר, תנועת האוניות נעצרת ובמשך ששת חודשי החורף אין גישה לעיירה המבודדת. פין מטפל בתושבי העיירה, שחייהם תובעים התמודדות יומיומית עם קהילה מצומצמת ותנאי אקלים קיצוניים – טמפרטורות של פחות מ-30 מעלות מתחת לאפס, רוחות עזות, סופות שלג, קרח המאיים להיסדק ולבלוע לקרבו את הגולשים עליו, דובי קוטב משחרים לטרף והסתגלות מפרכת לעונות האור והחושך הארוכות. אייבור מתקשה למצוא את מקומה בקהילה המקומית ומעדיפה לשוטט בטבע בלוויית כלבת ההאסקי יוסה. עד מהרה מתגלה כי איום גדול לא פחות שוכן בנפש, ובכוחות ההרס הפנימיים העלולים להשתחרר ולהתפרץ תחת הלחץ המצטבר.הוא רומן על הישרדות בקצה העולם, על איתני הטבע ועל זוגיות במשבר.(ילידת 1984), שסבה וסבתה גרו בלונגירביאן בסוף שנות ה-50, שמעה בילדותה סיפורים רבים על החיים בלב השממה הארקטית, ואלה הציתו את דמיונה. היא סופרת, מתרגמת ומבקרת ספרות. היא גדלה בנורווגיה, וחיה היום בבריסטול שבאנגליה. ספריה למבוגרים ולנוער זכו בפרסים מטעם משרד התרבות הנורווגי ואגודת ריקְסְמוֹל לספרי ילדים ונוער. לספר מצורפת אחרית דבר מאת .