אתמול הרגתי עציץ

"כְּשֶׁגָּרִים לְבַד תָּמִיד אֶפְשָׁר לְהַפְלִיץ,זוֹהִי זְכוּת שֶׁל רַוָּקִים בּוֹדְדִים.לְהִתְקַלֵּחַ בְּלִי לִנְעֹל כִּי אֵין מִי שֶׁיָּצִיץ,לְהִסְתּוֹבֵב בְּתוֹךְ הַבַּיִת בְּלִי בְּגָדִים..."מהיום שאני זוכר את עצמי אהבתי ללכוד רגעים, להביט בעולם מקרוב ולבטא במילים מחשבות, רגשות ורעיונות שנצרבו בזיכרוני.הוא אוסף שירים שונים ומשונים על כל אותן תחושות יומיומיות ועל הרגעים שהצלחתי ללכוד - גורלו של גרגיר סוכר שנשאר על השיש, פצצת אטום, ג'וקים שרוצים הסכם שלום, חנות שמוכרת חיבוקים, חלומות של קיפודים, קילוף קלמנטינה באוטובוס, ועוד...עוז פרנקל, תל-אביבי בן 37, הוא קופירייטר, רודף תובנות, סרבן מטריות, חובב דוקו ואלוף בלהרכיב שמיים של פאזלים. זהו ספר ביכוריו.