סבא פגסוס קראתי לו

שתי נשים צעירות מקיימות ביניהן דיאלוג אינטנסיבי – הן מגוללות את סיפור חברותן ובמובלע את סיפורי חייהן והתבגרותן. בדבריהן מסתתרת חתירה עיקשת אחר זהות, ניסיון מאומץ לחצוב את קולו של ה"אני" מתוך הקול הקולקטיבי. סיפורן פשוט לכאורה: שתי בנות יחידות למשפחות ניצולות שואה מרקעים שונים נפגשות בגימנסיה יוקרתית בתל אביב של שלהי שנות החמישים. חייהן נשזרים אלה באלה; זהויותיהן נפרדות ומתמזגות. סיפורן הוא תיאור של התרחשות נפשית עשירה שנעה בין שני מוקדי מתח: השתיים זקוקות זו לזו ונרתעות זו מזו כדי להיות שלמות, ולרגעים נדמה שקיומן נעשה ממשי רק בשעה שהן מתבוננות זו בזו. היא ילידת תל אביב (1944), שחקנית במקצועה. פרסמה מסיפוריה בכתבי העת פרוזה, מאזנים ועיתון 77. קובץ סיפוריה הקצרים, , פורסם ב־1997. על הרומן (2002) קיבלה את פרס "נוצת הזהב" של אקו"ם לשנת 2001.