בכל פעם שהשמש זורחת

נורה המילטון יודעת טוב יותר מכולם מהי אהבה. או לפחות יודעת לכתוב עליה. אחרי הכול, זו הפרנסה שלה. אבל כשבעלה נוטש אותה, גם נורה משנה כיוון ובמקום לכתוב עוד תסריט רומנטי, היא כותבת – בזעם – את הסיפור שלהם. זהו התסריט הטוב ביותר שכתבה מעודה. כל כך טוב, עד שהוא נהפך לסרט קולנוע. כל כך אותנטי, עד שההפקה מבקשת לצלם אותו בבית שלה. מדובר בהרפתקה, ונורה זורמת איתה. גם עם צוות הצילום שהורס לה את הדשא. גם עם השחקן החתיך בעולם, ליאו ואנס, שלוהק לתפקיד בעלה. אין מה לומר, החיים בהחלט תפסו תפנית. אבל ביום הצילומים האחרון, כשהצוות אורז ומתקפל, נורה מגלה הפתעה נאה על המרפסת שלה. ליאו ואנס יושב שם, קצת שתוי, ומתחנן: תני לי להישאר. אני חייב מנוחה במקום שקט. יום. שבוע. לא בחינם. 1000 דולר ליום. שבעה ימים, מה איכפת לך? שבעה ימים יכולים לעבור כהרף עין, בלי להותיר זכר. שבעה ימים גם יכולים להיות התחלה של נצח. ונורה צריכה לבחור. בכל פעם שהשמש זורחת מאת אנאבל מונהאן הוא רומן שנון, מלא שמחת חיים ונוגע ללב. הוא זכה להצלחה רבה מיד עם צאתו לאור, והוכתר כאחד מספרי הקיץ החמים בשורה של עיתונים ומגזינים, ביניהם ה"וושינגטון פוסט", "היו-אס-איי טודיי" וה"קוסמופוליטן". -- מהכריכה האחורית