הוספיס

ברגישות המשלבת כאב והומור גם יחד, נפרשת במחזה תקופת חייה האחרונה של נורית, חולת סרטן המאושפזת בהוספיס ו”מחכה שזה יגמר כבר”. על אף הנושא, המחזה אינו עוסק במחלה, אלא במערכות היחסים שלה עם בני משפחתה ועם הסובבים אותה, שהחיים על קו הקץ מחריפים ומחדדים אותן. יש במחזה דגש רב על המרקם המילולי, ולאו דווקא על ההתפתחות והפעולה, הן מכיוון שהוא מתאר תהליך של התנוונות ושקיעה (אישה הנמצאת על ערש דווי) והן בגלל התחושה, המלווה תהליך זה, כי אין הארה ברגעי החיים האחרונים, וכי המציאות היא כזו, שבה “נמר לא יהפוך חברבורותיו”. זהו ספרה השלישי של דבורה חיץ. קדמו לו ספרי השירה: “והרוח פתחה לרגעים” ( הוצאת ‘דביר’), ו”מכתב בבוקר” (הוצאת ‘כרמל).