דלתות מרום

"של מי זה?""בוב דילן.""באמת?""כן.""לא ידעתי.""הקשבת פעם למילים?" שאל אותו ירום."לא ממש, זה על מישהו מסומם שהולך למות או משהו והוא כבר רואהת’דלתות של גן עדן, לא?"ירום צחק, "לא, לא. האמת היא שהוא מדבר על איש חוק שמרגיש שהואכבר לא יכול לאכוף אותו." ירום לחץ על כפתור והשיר החל להתנגן שוב."אתה מבין? נהיה חשוך מכדי לראות. יש עננה שחורה שיורדת. אלהייסורי מצפון על העוולות שמותר לו כביכול לעשות בשם החוק. הואמרגיש שהוא חוטא מול המצפון האישי שלו למען מטרה נעלה ונשגב."אודי מעולם לא התעמק במילות השיר של בוב דילן. הוא לא חשב על תגשהוסר או על ענן שחור וארוך. אודי גם לא התעניין בצבא ומפקדים אובסיכות וסמלים. הוא רק רצה לטוס ולהוכיח עד כמה הוא טוב.ירום חשב הרבה על משמעויות חבויות שמסתתרות בין שורות של שירים,בין סעיפיו של תדריך מודיעין, בין הידיעות במהדורת חדשות. בין מיליםשל אנשים. הוא קיווה שאלה יעזרו לו לצלוח תקופה של המתנה וגעגועים.אולם כשהערכות המודיעין הפכו למציאות של לחימה בוערת, שניהחברים נדרשו לפעול ונקראו שוב ושוב לתא הטייס, נשלחו לפגועולהרוס על מנת להגן.אודי וירום ביצעו את משימותיהם במלואן, הם תמרנו את מטוסיהם ביןירי טילים ופגיעה במטרות, אך במקביל, היה עליהם ללמוד לתמרן ביןחברות לאהבה, בין פקודות להיגיון, בין מותר לאסור.