הבלש כגיבור תרבות

גורלו של הבלש בחילופי העתים והסוגות הוא עדות ממתמשכת לעוצמה הפיוטית הקורנת מן הדמות המיוחדת הזו בתרבות ימינו. הבלש נולד בשנת 1841 בדמיונו הרומנטי של אדגר אלן פו והפך מאז לאייקון נפוץ בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה. הולדת הבלש קשורה לחרדת המודרניות - לצורך לברוא גיבור מיתי חדש, "ממלא מקום" חילוני, שיבטיח את הסדר החברתי בעידן של אלימות קיצונית, פאניקה מוסרית ואינדיבידואליזם גואה. הספר שלפנינו מבקש להתבונן בהיסטוריה של היצירה הבלשית מנקודת מבטה של הפואטיקה התרבותית המשווה, ותכליתו של המחקר להציע קריאה השוואתית במסורת הבלשית, תוך התמקדות באייקונים המובהקים של סוגה זו כמו אוגוסט דופן, שרלוק הולמס, המפקח מגרה, המפקח קולומבו, רב-פקד אוחיון, הפקד אברהם אברהם ואחרים, שדמותם החיה עוברת לנגד עיניהם של הקוראים. תוך כך דן המחקר גם בהשתנות המופלגת שחלה בדמותו של הבלש - מרציונאליסט קיצוני שיכולתיו ללחום ברשע ולנצחו מופלאות ועד לגיבורים הבלשיים של קולנועי ה"פילם-נואר" ושל אלפרד היצ’קוק שלמדו על בשרם את תוצאות חולשתם וקוצר ידם להושיע מול אכזריותה של החברה המודרנית המטריאליסטית. תשומת לב מיוחדת ניתנת לדמויות הבלש המודרני והפוסטמודרני. אלה נבחנות הן בספרות הכללית והישראלית, ביצירותיהם של פול אוסטר, ריימונד צאנדלר, ז’ורז’ סימנון, בתיה גור, שולמית לפיד, שמעון אדף ודרור משעני, והן ביצירות מופת קולנועיות מבית היוצר של רומן פולנסקי, דייויד לינץ’, האחים כהן, דניס פוטר, ואחרים.