ויקטוריאנים על הנילוס : נוסעים ונוסעות בריטיים במצרים במאה ה-19

במרוצת המאה ה-19 הפכו מצרים על עתיקותיה הנחשפות וקהיר על שווקיה הססגוניים ליעד מועדף על בריטים בורגנים שהגיעו לארץ הנילוס במספרים הולכים וגדלים. ספרו המרתק של מבוסס על כ-70 ספרי נוסעים, כשליש מהם נוסעות, שביקרו או שהו תקופה ממושכת במצרים, כתבו על חוויות מסעם, וחלקם אף הותירו תמונות ורישומים. מדיון בעניין שעוררה מצרים בציבוריות הבריטית והסיבות לו, בדרכי הגעת הנוסעים והנוסעות אליה ובמסלולי ביקורם פונה הספר לבחינת המוטיבים העיקריים בשיח על מצרים בספרים הנדונים: ארץ שבה הזמן עמד מלכת, שבה חיים פראים נעדרי-תרבות דמויי חיות ממינים שונים, קהיר של נפלאות "אלף לילה ולילה" וכו'.פרקי הספר עוסקים בין השאר במצרים כאובייקט ציורי, כמו גם בשאלה כיצד היא השתלבה בתפיסה האמנותית של "הציורי" שרווחה בתקופה הוויקטוריאנית, בהרמון הנשים ותיאוריו הטקסטואליים והוויזואליים, לצד השאלה במה נבדלה הכתיבה הנשית על מצרים מכתיבת הנוסעים הגברים. "קליאופטרה" של סופר ההרפתקאות הפופולארי הגארד עומד במרכזו של פרק שבו נדונים מגוון נושאים, כמו למשל יחסו המיוחד של הגארד למצרים, ספרי ההרפתקאות שלו והאופן שבו הגארד נתן ביטוי ליחסי המגדר המשתנים בבריטניה בת הזמן ולעמדותיו האישיות ביחס לנושא זה. סוגית המגדר חוזרת ונשנית במהלך הספר על מנת לערער על ההנחה בדבר המונוליטיות המאפיינת את ספרי הנוסעים למצרים, אשר החל משנת 1882 הייתה למעין קולוניה בריטית, כך שהשיח על אודותיה התקיים בהקשר אוריינטליסטי-קולוניאלי. משנבחנת כתיבת הנוסעים למצרים דרך הפריזמה המגדרית נחשף הקושי שהיה לנשים הכותבות לחרוג מגבולות שיח זה, אבל במקרים אחדים בולטת ייחודיותה של הכתיבה הנשית בהתייחסותה הריאליסטית להרמון המזרחי, באהדה לחלכאים ונדכאים של החברה המצרית ועוד.  הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטת בן-גוריון בנגב אשר בה כיהן כראש המחלקה להיסטוריה כללית וכחבר במחלקה ללימודי המזרח התיכון. ספריו ומאמריו הרבים עוסקים בעיקר בעולם האסלאם הקדם-מודרני.