צוואתו של מוקיון

אין הסבר הגיוני לעובדה שז‘ול ואלס, אחד הסופרים הצרפתים החשובים והחדשניים של המאה התשע־עשרה, לא תורגם לעברית. הפשלנו שרוולים ושינסנו מותניים, כעת אנו מגישים לכם אותו בשמחה רבה. צוואתו של מוקיון הוא רומן בחלקים, או יומן ספרותי, העוסק בילדותו הקשה של ארנסט פּיטוּ. קו ישר מחבר בין האומללות של הדמות לבין השתתפותו בהתקוממויות ברחובות פריז ב-1871. הקו מתחיל בדרום צרפת, בלי אהבה, עם משמעת קשה ועם מזון מוגבל... אך ואלס, המתאפיין בהומור חריף ובשמחת חיים, ממלא את דמותו בסרקזם חיוני הנודף מבין כל דף בספר. צוואתו של מוקיון הוא דוגמה לכתיבה קלילה ונוקבת, הרושמת עולם שלם במילים ספורות ובמרדנות חסרת פשרות: לפנינו סקיצות מהירות מחיי היומיום, מהאווירה הסטודנטיאלית ומעולמה של המשפחה. ואלס בז לשמרנות ולריקבון המוסדי והוא מפגין זאת בכתיבתו; היכונו להרגיש את ההצלפות בישבן ואת הווית הכפר והעיר של אז. אך יותר מכול, צוואתו של מוקיון מספר לנו על לידתה של אישיות.