אשליה מתקנת

כָּל מִלָּה מְעִזּהָ לְהָעִיד עַל אַהֲבָהאַף שֶׁאֵין לָהּ מֻשָּׂג אַהֲבָה מַה הִיאמְאִיצָה אֶת צְלִילֵי הַגְּבוּל שֶׁל עַצְמָהּכְּאִלּוּ הָיְתָה גְּבִיעַ בְּדֹלַחמִבֵּית אִמֵּךְ שֶׁקָּנִית בְּשׁוּק הַפִּשְׁפְּשִׁיםמַיִם וְרוּחַ מִצְטַלְצְלִים בּוֹכְּמוֹ זִכָּרוֹן וְאָבְדַן חוּשִׁיםוְאֶצְבַּע לַחָה סוֹבֶבֶתאֶת שְׂפָתוֹיוֹצֶרֶת לַחַן נוּגֶה"שֶׁלִּי שֶׁלְּךָ שֶׁלּוֹ שֶׁל אַף אֶחָד"שֶׁלִּילָךְ בְּגָוֶן שָׁקֵטשׁוֹלֶלֶת לְדִבְרֵי הַלֵּילוֹתוְלִשְׁתִיקוֹת הַזְּרִיחָה"זו שירה שלא מתארת ולא מפרשת את המציאות, אלא יוצרת אותה ברגע שהמילים נאמרות ולכן היא מקורית ויוצאת דופן. בדרך כלל, השירה שבה אנחנו נתקלים נכתבת כהמשך של השירה המסורתית, כחיקוי שלה, שירה שמעמידה עצמה מול שפה כתופעה לירית. מקור השירה של גלי-דנה אחר לחלוטין, הייתי קוראת לו "המילים שאחרי המילים". כמבטאת את זמננו היא לא מתמכרת לרגשות בלבד, אלא מוסיפה להם צד אירוני ונבוני ומתבוננת בו זמנית בעולם הפנימי ובעולם החיצוני. אולי זה קשור בהיותה של המשוררת גם צלמת, אמנית ויזואלית, או בכך שהיא מתבוננת מבחוץ באחר לא מוכר, ובמבטה יש משהו מילדותה בארץ אחרת. השירה הזאת היא מה ששירה צריכה להיות – התבוננות שמתבוננת בעצמה תוך כדי כתיבת השירה. קוראיה של גלי־דנה זינגר זוכים להכיר פן שונה לגמרי מהשירה המורגלת פה. כמובן, להכיר שירה אחרת זה אומר לפגוש תודעה נוספת, חדשה. לגלות ארץ חדשה, "טרה נובה". זאת המתנה שהמשוררת מביאה לקוראיה." - נולדה בלנינגרד (לשעבר), ברית המועצות (לשעבר) ומשנת 1988 מתגוררת בירושלים. עד כה יצאו שמונה ספרים שלה ברוסית וארבעה בעברית: (2000), (סידרת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד, 2002), (2006) ו- (אבן חושן, 2017). כלת פרס טבע 2000 בפסטיבל מטולה ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת 2004.