
יוסי וקסמן
סיפור מתוק ומר ומצחיק מאוד על קללות משפחתיות שעוברות בירושה, על כוחה של אימהוּת, על תשוקות שאינן כבות ועל רצונות סותרים שהם כולם אותו הרצון האחד ששום כוח לא יכחיד: לחיות.אסתר בת השמונים, המתגוררת ברחוב יחזקאל בתל אביב יחד עם המטפלת הפיליפינית שלה רקל, מקבלת בשורה משונה ומתמלאת אושר. היא לא דמנטית, היא לא ממציאה והיא תספר על כך יפה־יפה לבתהּ ולאחיין שלה. איך יגיבו כולם למשמע הבשורה? אסתר חריפת השכל יכולה לתאר לעצמה את התרחיש העתידי כמעט אחד לאחד.המשפחה הישראלית – מוסד חמקמק שרק מעטים הצליחו לאפיין במדויק – מיוצגת בסיפור זה במסגרת עלילתית פנטסטית ומפתיעה, ומנקודת תצפית בלתי־שכיחה: זו של אישה בגיל השלישי, שהזמן נוקף לרעתה אך הנצח פרוש לרגליה. עיצוב הגיבורה הווירטואוזי מזמן את הקורא למבט ביקורתי על מושגים כגון חום ודאגה אימהיים, שהשיפוט הערכי שלהם נחשב למובן מאליו.זה יותר משני עשורים שיוסי וקסמן מפרסם פרוזה ישראלית אמיצה ושובת לב, סאטירית ונוקבת, הנכתבת מתוך תבונה אנושית גדולה. סגנונו הייחודי של וקסמן – שנשען, בין היתר, על קשב מקסימלי גם למשלביה הטמירים ביותר של העברית, לא רק זו שאפשר לכתוב בה, אלא שפתם של דוברי עברית מכל שדרות החברה – מאפשר לו לייצר גלריית דמויות בלתי־שגרתיות, המתאפיינות לא רק על פי פעולותיהן אלא גם על פי לשונן."" הוא ספרו התשיעי של אמן ומעצב המתגורר בעין הוד. קדמו לו ״״ שהיה מועמד לפרס ספיר, ״״ שזכה בפרס אקו״ם לרומן בעילום שם ובמענק של קרן הקולנוע הישראלי, ״״, ״״, ״, ״״ ושני ספרי ילדים.
נושאים
שנת הוצאה
2018
מספר עמודים
247
זמינות
זמין לרכישה/השאלה ב-2 מקומות
היה הראשון לכתוב ביקורת

לאה מגלי אטלס