תמונה עם קרן שמש אחרונה

"אני משגרת מילים, ואלה לא תגענה. אלייך. האם זו דרך העולם?"בין צללי המעברה לאור הפרדסים, בין בגדאד לגן יבנה, נשזר זיכרון שברירי – אישי וקולקטיבי. "תמונה עם קרן שמש אחרונה" הוא מסע פיוטי של שולמית טאקו-חוצן בעקבות ילדות שנדחקה לשוליים, שפה שנשכחה, והורים שנתלשו מתרבותם.הספר נע בין פרגמנטים תיעודיים לשירה לירית, ובונה דיוקן נדיר של דור שתרבותו נשברה וחייו נקטעו וקמו בארץ מחדש.זה ספרה השני של שולמית טאקו-חוצן. "תקוות המנגו", ספרה הראשון, יצא בספרי 'עתון 77' 2025.שפת אם כְּשֶׁשָּׁכַב אָבִי אֶת חָלְיוֹאֲשֶׁר לֹא קָם מִמֶּנּוּ בִּקֵּשׁ סִפְרֵי שִׁירָה עַרְבִית. נָקַב בִּשְׁמוֹת מְשׁוֹרְרִיםלֹא שָׁמַעְתִּי שְׁמָם מִיָּמַי.שְׂפַת אִמִּי וְאָבִי עַרְבִיתדִּבַּרְתִּי בָּהּ עַד גִּיל חָמֵשׁוּמֵאָז נִשְׁתַּכְּחָה כְּדֶרֶךְ הַדְּבָרִים שֶׁאֵין כְּדַאי לִזְכֹּר.אֲחוֹתִי שָׁאֲלָה שְׁנֵי סִפְרֵי שִׁירָה עַרְבִית מֵהַסִּפְרִיָּה הַלְּאֻמִּיתרְפָאֵל, אָבִי, פָּנָיו אוֹר, קָרָא בִּשְׁקִיקָהוּבְהַטְעָמָה וּבְאַהֲבָה.הִתְעַנֵּג עַל שְׂפַת יַלְדוּתוֹ וּנְעוּרָיו וּבַחֲרוּתוֹ. וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי וְלֹא שָׁאַלְתִּי.וּבַתִּיכוֹן לָמַדְתִּי צָרְפָתִית.