האיכר מכפר פסגה

הוא רומן אהבה הפרוש על פני השנים 1908 עד 2008 ומתאר את סיפורו של יוחנן כהן – החל מגרמניה של עליית הנאצים ועד לתקומת ישראל – כשהוא שזור בשנה מחיי אבישג, בתו. יוחנן, הילד היהודי היחיד בבית הספר הגרמני, מושפל על ידי המורה; "כך נראה יהודי, תלמידים," אומר הנאצי, ויוחנן מאבד את כל שאהב ונאבק על משפחתו ועל חייו. גם אבישג הווטרינרית נאבקת על חייה, נאבקת למצוא איזון בין הקצוות – להיפתח על גבול ההתערטלות ולחוש שבתוך עצמה היא מוגנת. חיפוש עצמי וגיבוש זהות, התנגדות לקיים וחתירה לעצמאות, הגשמת חלומות ואומץ לב, ערעור נפשי וצורך במפלט, יחסים משפחתיים והקרבה – כל אלו מקבלים התייחסות בתמה זו, של אהבה ושל קשרי אהבה. היצירה שלפנינו נעה בין ממדי הזמן והרגש, החלום והמציאות, הנפש והאינטלקט, הרוח והנשמה – והקריאה בה מעבירה אותנו מסע יוצא דופן ונוגע ללב; מתהומות המוסר של גרמניה, דרך ילדוּת מורכבת של "הדור השני", ועד לבגרות סוערת השואפת להשתחרר מכבלים. הוא ספרה הראשון של (1966), ילידת מושב ארבל שבגליל, "כדוריסטית", וטרינרית, מרצה ומרכזת חוג במכללת רופין. שולמית זכתה בפרס הסיפור הקצר בתחרות "נשים כותבות" על סיפורה "אהבה בין אפריל לספטמבר". ספר שיריה, "תמונות מכביש 90", יצא לאור בקרוב.