בגובה הלב

שַׂמְתִּי לִי בַּצַּד פִּסַּת זְמַן עֲטוּפַת תַּחֲרָה, שְׁקוּפָה כִּבְדֹלַח, עֲדִינָה כְּהִינוּמָה – מְאַפְשֶׁרֶת לְקַרְנֵי הָאוֹר לַחְדֹּר דַּרְכָּהּ, לְהִתְעַטֵּף בָּהּ, בְּרִגְעֵי מַלְמָלָה עֲנֻגִּים  בָּאֵזוֹר הָאֶקְסְטֶרִיטוֹרְיָאלִי שֶׁל הַחַיִּים, שָׁם אִישׁ אֵינוֹ בּוֹדֵק שָׁם אִישׁ אֵינוֹ שׁוֹפֵט  שָׁם הַזְּמַן אֵינוֹ מֵאִיץ וּמַתִּיר לִתְפֹּר וּלְהַתִּיר חֲלוֹמוֹת גַּם כְּשֶׁאֲנִי הוֹזָה בְּהָקִיץ – מַבִּיטָה לְתוֹךְ עַצְמִי, בְּשַׁלְוָה גָּלְמִית – עַד כְּדֵי הִזְדַּכְּכוּת שֶׁל הַנְּקֻדָּה הֲכִי פְּנִימִית. ספר השירים הוא "פיסת זמן עטופה תחרה". אף שהשירים הם מכאן, מעכשיו ובגובה הלב, כלומר מן ההוייה הישראלית המטלטלת, בכל זאת משקיפה עליה המחברת באמצעות עדשות מזקקות מתוך פרספקטיבה בוגרת ותבונה של נסיון חיים. בשמונה שערי הספר שוזרת המשוררת ניגודים אלא לכלל אריג צבעוני ומורכב. זו תרומתה של השירה להגיע אל "נקודה הכי פנימית", מחד, וגם לעשותה נגישה לקורא מבחוץ, מאידך.