מאה מילים של חסד

100 סיפורים של 100 מילים קמתי בלילה, כולי נמלים. הן היו כאן לפנינו, כאן לא מדבירים. ולא מדברים. רק יושבים. לוטוס. אני מזרחית. בגבעה מעל ים כחול וג’ונגל ירוק מסביב, גן-עדן. אבל כאן עוצמים עיני ים, ואומרים שבפנים יפה יותר, ושהטבע נצחי, ואנחנו לזמן קצר, אז שלא נפספס. נשימות עמוקות. מחשבות זורמות מתחת גשר צר לי מאוד. כל העולם כולו גשר צער. נשימות עמוקות. עקצוצים ברגליים. חזרו הנמלים. סוחבות משא כבד. מאוד. יבבה ביישנית, נשימה עמוקה, ואז נהר דמעות עד הים שלמטה. לא בכיתי על אמא, לא על אבא, לא עלייך. רק על זה שנרדמו לי הרגליים דווקא כשהלב התעורר, ואני לא יכול לקום וללכת, לשם.