כשהשמש עוברת את ההר

אספתי אותָךְ מהגן אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת לָשֶׁבֶת עַל אִמָּאכְּאִלּוּ בְּרֶגַע יוּשַׁב לָךְ הַבִּטָּחוֹן שֶׁלָּקְחוּ מִמֵּךְ עֵינַירַק אֶתְמוֹל הִבְטַחְתִּי לָךְ פָלָאפֶל וְסוּפֶּר וּמַמְתָּק וְגַן מִשְׂחָקִיםאַתְּ עוֹד לֹא יוֹדַעַת כַּמָּה מַהֵר מִשְׁתַּנִּים הַדְּבָרִים בָּעוֹלָם הַזֶּהשֶׁנַּדְנֵדָה מִתְפָּרֶקֶת בִּגְלַל חֻלְיָה סְדוּקָהשֶׁהַכֹּל תָּלוּי עַל מוֹט עֵץ יָשָׁן – גַּם מִי שֶׁיָּצַר אוֹתוֹ כְּבָרהִתְיָאֵשׁ מִן הַתַּקָּנָה.הָעֶצֶב שֶׁלִּי מַמְשִׁיךְ לְהַסִּיעַ אוֹתָנוּ הַבַּיְתָהאַתְּ מְנַסָּה לְהַזְכִּיר לִי שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר: שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מַפְרִיעָהלָךְ בָּעֵינַיִם, שֶׁאַבָּא עָלָה לָרַכֶּבֶת בַּבֹּקֶר,שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם בַּמּוֹשָׁב לְיָדֵךְ.כָּל הַיּוֹם נִסִּיתִי לְהָעִיר אֶת הַפֵיוֹת הַטּוֹבוֹת בְּתוֹכִיתַּרְדֵּמָה עֲמֻקָּה נָפְלָה עַל עוֹרָן הַשָּׁקוּףנִדְמֶה כִּי דָּמָן קָפָא כִּמְעַטאַךְ עֵינֵיהֶן פְּקוּחוֹת לִרְאוֹת אֶת צְלִילוּת מַבָּטֵךְאִישׁוֹנִים קְטַנִּים בְּגֹדֶל מַסְמֵר חוֹדְרִים אֶת הָעֶצֶב שֶׁלִּיכִּמְעַט עַד הָעֶצֶםיֵשׁ בָּהּ חֹמֶר קַר וּמְאֻבָּן שֶׁנִּטְמַן שָׁם עוֹד לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתְּוְאוּלַי עוֹד לִפְנֵי שֶׁנּוֹלַדְתִּי אֲנִיהִגַּעְנוּאֲנִי מְשַׁחְרֶרֶת אוֹתָךְ מֵהַחֲגוֹרָה וְאַתְּ נוֹפֶלֶת לְיָדִי בִּמְסִירוּת אֵין קֵץמְחַבֶּקֶת אוֹתִי חָזָק. נִדְמֶה שֶׁעָנָן הִתְחִיל לָנוּעַ בַּשָּׁמַיִםמִישֶׁהוּ פָּתַח אֶת הַשַּׁעַר