עור בעד עור : רומן

, הרומן הראשון של ראה אור לראשונה ב-1962, ומאז נשכח.הוא מעוגן במציאות הישראלית דאז, אולם מציאות זו נשקפת באופן סוריאליסטי וגרוטסקי. יש בו, למשל, ייצוג מנוכר של קרבות מבצע קדש, המעלה סימני שאלה על טעמה וצידוקה של מערכה זו. כמו כן מובלעת בו סאטירה כנגד דמותו הסמכותית של דוד בן-גוריון ושל הממסד הפוליטי שחלש עליו. אולם בהקשרו השלם של הרומן, ההיבטים הציבוריים משמשים רקע ניגודי לדמותו של הגיבור, מומו, לעולמו הפנימי המסוכסך ולחיי הדמיון העשירים שלו. בתוך מסכת האירועים שזורים קטעי הרהור, התבוננות, הזיה וחלום, המחדירים למרקם הפרוזה רובד לירי מובהק.ברצף יצירתו של אורפז מומו הוא גילום מקיף ראשון של דמות הגבר הבודד, הנודד, התלוש והמורד, המנותק ממשפחה ומֵחֶברה, מגשש אחר פשר הקיום בספירות הגוּתיות ומיסטיות, ואחוז כיסופים רליגיוזיים בעולם ריק מאלוהים. המתח היסודי ברומן מתקיים בין היחיד חסר המנוח, השרוי במסע חיפוש תמידי, לבין הציבור המאורגן במסגרות חברתיות, צבאיות, פוליטיות ואידאולוגיות. מתוך הרהוריו המקוטעים עולה תביעה עקשנית לחיים מלאי משמעות אותנטית, וזו מיתרגמת להבזקים של התגלות או של תחושה דתית. הוא אחת החוליות הבולטות בגל החדש בסיפורת הישראלית, שהצטיין בשאיפה לחרוג מן הריאליזם החברתי ובכמיהה לחיים פרטיים בעלי משמעות. הוא ביטוי מובהק לרתיעה שהסתמנה אז בפרוזה ובשירה מן הממלכתיות הישראלית המתגבשת ומצִלו הדומיננטי של האב המייסד. פרסומו עתה, במסגרת המהדורה המחודשת של כתבי יצחק אורפז, מגלה יצירה ניסיונית חריפה ונועזת, שהיא מאבני היסוד של המודרניזם הישראלי ונקודת מוצא חיונית להכרת דרכו האמנותית המקורית של מחברה.נולד ב-1921 בברית המועצות, ועלה ארצה ב-1938. שירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, וכקצין תותחנים במלחמת העצמאות. ספרו הראשון, , ראה אור ב-1959. יצירתו כוללת כעשרים ספרים, רובם פרוזה (סיפורים קצרים, נובלות ורומנים) ומקצתם שירה והגות. בשנת 2005 הוענק לו פרס ישראל לספרות.