פנים צרובי חמה

המלצת העורך: מילים הם חומר הגלם הבסיסי ממנו יוצר שמעון אדף את הפרוזה הייחודית שלו. ברומנים שהוציא עד כה בולטת האהבה למילים, לצלילים של שפות עבריות שונות: ספרותית, מדוברת, תנ”כית וכו’. השירה שטבועה ביצירתו של אחד מהעורכים הספרותיים הבולטים של העשור האחרון (הוצאת כתר) ניכרת באופן שהוא בונה את סיפוריו: הם כתובים בשפה עשירה ומצוחצחת, ויש בהם תמיד אלמנט של קסם, של מסתורין, של רוחניות. כך היה במותחן האלטרנטיבי ”קילומטר ויומיים לפני השקיעה” (כתר) ובסיפור הפנטזיה המקראי ”הלב הקבור” (אחוזת בית) - וכך קורה גם ברומן השלישי של אדף, ”פנים צרובי חמה”. זהו סיפורה של אורי אלחייני, סופרת נוער ישראלית ובת העיר נתיבות, שנפתח באירוע מחולל שקרה לה בגיל 12, במהלכו התגלה אליה אלוהים מבעד למסך טלוויזיה ושינה את חייה. אלחייני (שמחליפה לאחר ההתגלות את שמה הפרטי) שבה להתמודד עם אותה התגלות בגיל 32, כשהיא כבר נשואה לאיש עסקים מצליח, חובקת בת ומתגוררת בתל אביב. בין שתי נקודות קצוות אלו פורש אדף סיפור המעלה שאלות על אודות יצירה, אמונה, אמנות וזהות. אדף אינו סופר שמתאים לכל קורא. בניגוד לרומן הפנטזיה ”הלב הקבור”, שיצר ספקסטקל דמיוני ופרוע של מלחמות עתיקות בעולמות עליונים, ”ב”פנים צרובי חמה” הוא מבקש להיצמד אל קרקע המציאות ולבחון תופעות מיסטיות בכלים ריאליסטיים. הוא עוקב אחרי רגעי מציאות ישראליים, מציף זכרונות עבר ומחשבות באור בהיר וחושף את עולמה של הגיבורה. בניגוד ל”הלה הקבור”, יש ברומן השלישי נגיעה עדינה בתופעות ובנושאים חברתיים (נתיבות מול תל אביב) וחיבור חזק יותר אל הכאן והעכשיו, אבל אדף לא מוותר על תמונות פנטסטיות ועל דמיון עמוק ורחב. התוצאה היא סיפור התבגרות מסקרן, מקורי, מסתורי ולגמרי לא ממותק.