אוי מתוקים שלנו

המלצת העורך: אזהרה: הקריאה ברומן החדש של רוגל אלפר מסוכנת לבריאות הנפשית. בעלילה המטורפת של ”אוי מתוקים שלנו”, שמעמידה במרכזה מין לוזר ישראלי שמבקש בכל נפשו חיים שפויים אבל לא מוצא, יש כל כך הרבה פניות מפתיעות ודמויות צבעוניות מהמציאות הישראלית המוטרפת, עד שלפעמים אפשר באמת לחטוף סחרחורת. מה שעושה את הנסיעה ברכבת השדים של אלפר למהנה במיוחד הן כמויות בלתי נדלות של הומור מטורף ועקיצות שנונות. למעשה, ”אוי מתוקים שלי” הוא פרודיה שיצאה מכלל שליטה על המצב הישראלי. בתוך הסלט הצבעוני של אלפר מקפצות עשרות דמויות שקשורות בדרך כזו או אחרת לחייו של הגיבור הראשי, אותו דני הראל. הסיפור מתחיל בניסיון התאבדות כושל ומתגלגל הלאה בקצב מטורף למפגש חזיתי עם דמויות ישראליות מוגזמות: זוג יאפים בורגנים שחיים בחדר שינה מצופה זהב בסביון, רופאים שחוו התגלות רוחנית, בחורות שמחליפות את שמן לשם קליט יותר כמו קלודט (מישהו אמר נינט?) ועוד ועוד. כמו סוסים צבעוניים בסחרחרה, נקלעים חייו של דני הראל לשורה של סיטואציות הזויות ומצחיקות. נסיונו הרב של אלפר כעורך וכעיתונאי (”הארץ”, ”מעריב”) ושליטתו המילולית המרשימה הופכים את הקריאה ברומן לחוויה ממכרת. הוא מיומן בבניית דמויות פלקטיות אבל מצחיקות, ולכן ”אוי מתוקים שלי” נקרא קצת כמו קומיקס: עם חיוך על הפנים ובלי יותר מדי פילוסופיות. כיף של ספר, אבל כזה שלא מבייש את התאים האפורים.