פנומנולוגיה של הזמן

כיצד נתון הזמן בניסיון? מה מייחד את המודעות לשטף חיי הנפש בזרימתם, בהתהוותם? כיצד קובעת הזיקה בין זמן ומשמעותיות את ישותו של האדם? שאלות אלה עומדות במרכזו של ספר זה. בחלקו הראשון מציע המחבר פירוש מקורי וחדש של מקורותיה ההיסטוריים של הפנומנולוגיה של הזמן – המחקר הפילוסופי שמתמקד בטבעה של התנסות בזמן ובמודעות לו. במסגרת זו דן המחבר בעמדותיהם של אריסטו, אוגוסטינוס, לוק ויום. חלקיו האחרים של הספר מציעים פירוש מקיף ביחס לעמדותיהם של קאנט, הוסרל והיידגר על אודות נושאים אלה. דגש מיוחד ניתן כאן ליחסים הדיאלקטים בין עמדותיהם, אשר קובעים אף בימינו את מבנה העומק של הפנומנולוגיה של הזמן.מבהיר ששלושת ההוגים מאוחדים בדחייתם את הסברה שמאפייני המושא של הניסיון מספיקים לביאור טבעה של תודעת זמן, אך הם חלוקים ביחס למאפייני ישותו של הסובייקט של הניסיון. מקור ההבדל הוא בעמדותיהם ביחס לתפקידיהם של התפיסה החושית, הדמיון הפרודוקטיבי, היכולות המושגיות והזיקה בין זמן ומשמעותיות בכינונה של תודעת זמן. חלקיו השונים של הספר חושפים את מעלותיה וחסרונותיה של כל עמדה, כל זאת בשאיפה לחתור לכינונה של עמדה לכידה שכוללת היבטים של כל אחת מהן. הוא מרצה בכיר בחוג לפילוסופיה של אוניברסיטת תל אביב; שימש בעבר כראש החוג לפילוסופיה וכיום הוא אחד מראשי התוכנית הבין-תחומית לחקר התודעה של אוניברסיטת תל אביב.