ארלינג ינסן ומסיכת הדמים

יש אגדה שעוברת מדור לדור בתיכון השוודי נורה לטין אודות התלמיד ארלינג ינסן ממגמת התיאטרון.  על דבר אחד כולם מסכימים: ארלינג עלה לבמה לפני עשרות שנים, כדי לשאת את מונולוג הסיום של המחזה השייקספירי "חלום ליל קיץ". הוא עשה זאת כשעל פניו מסיכה אדומה, אחד המורים מצא את מותו וארלינג ינסן נעלם. לגבי כל השאר יש גירסאות שונות, שהתפתחו במהלך הזמן. יש הטוענים כי מותו של המורה היה כתוצאה של התקף לב תמים. אחרים גורסים שהמסיכה היתה מקוללת. ויש את אלה שנשבעים שארלינג ינסן רצח את המורה כדי לנקום בו, ושמאז רוחו משוטטת חסרת מנוחה ברחבי בית הספר.   ואולי באמת אגדה היא רק אגדה, ואין דברים כאלה כמו מסיכות מקוללות, שלא לדבר על קוסמים ומכשפים. מסופר בשני קולות, זה של קלאה בורגלונד התוססת, שחקנית צעירה שכלפי חוץ יש לה הכל, וזה של תמר לומינדזה המופנמת, ששום דבר משמעותי לא התרחש בחייה עד שהתקבלה למגמת התיאטרון בנורה לטין, וארלינג ינסן ביקש את עזרתה.  ומהרגע שהמסע המטלטל הזה מתחיל, שום דבר בחייהן של קלאה ותמר כבר לא יהיה שוב כשהיה.הוא ספרה הרביעי של שרה ב. אלפגרן שרואה אור בעברית בסלע ספרים. קדמו לו ספרי טרילוגיית – , ו - שכתבה ביחד עם מאטס שטרנברג, שהיו לרבי מכר גדולים בישראל.