ויהי סיפור

"בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, בראשית ברא אלוהים את התוהו ובוהו. והתוהו ובוהו טס לו בסיטרואן שחורה ברחובות העיר..." כך מתחיל סיפורו המדהים של יוסי וקסמן. במעשה פסיפס מרתק, צבעוני, כמעט סוריאליסטי, אבל לא, ובעצם מציאותי עד בכי, בונה-בורא המספר את סיפורם של שלוש נשים ואלוהים אחד, שלוש נשים וגורל אחד, שלוש נשים וקשר אחד. דיצה, סולנז' אודט. שתיים מפה, מהמדרכות שלנו, מהמספרות שלנו, ואחת רחוקה, מאיזה ספר ישן, מאיזה עולם ישן. אחת עגונה, אחת מבקשת להיות צרפתייה, ואחת נפקנית שנהפכה לגברת. שלוש נשים חזקות ואיזה אלוהים זקן שפשט את הרגל, שמת מצחוק. וישנה גם ילדה, בעצם - חצי-ילדה, זוהרה הקטנה, הילדה הנביאה, שכאן היא פגומה אבל בשמים היא מלכה: ושני אחיה, אביב וסתיו, שחזרו בתשובה בעקבות אביהם, נוכל קטן, רב מעללים, נשים וארצות. ועוד דמויות רבות יש בספר, וכולן מתוארות ביד אמן, בדרך סיפר מיוחדת במינה, המתנגנת בטון שנושא עימו את הקורא בנפתולי העלילה: משולש אהבים; אהבה בין שתי נשים; אהבת ילדים; אהבת גברים. ולכל אהבה צידה השני - השנאה, מערבולת היצרים. ובתוך כל הטירוף המציאותי הזה משתקפת לה ישראל - על עדותיה, על דתייה וחילוניה, על יופיה וכיעורה. ועוד נוספת לכל הדמויות האלו דמותו של נהג הסיטרואן השחורה הטסה ברחובות העיר תל אביב, ומקומו בסיפור מתברר רק בסוף הספר... ספר מרהיב ומלבב עם סוף שחונק בגרון.