גלי בחורשת האקליפטוס

דפנה, אחותי הגדולה, בישׂרה לי שמישהו חיפש אותי בטלפון ושֶלַמישהו הזה קוראים יואב. ”איזה יואב?” שאלתי. ”יואב הארנב? יואב השובב? יואב שותה חלב? יואב מגרֵד לי בגב?” ”גָלי”, דפנה צחקה עד שקיבלה כאב בטן, ”את מדברת כמו משוררת!” ”מה פתאום”, הָדַפתי את המַחמָאה. ”אני יודעת לַחֲרוֹז, אבל התואר ’משוררת’ מגיע למישהי ששיריה יוצאים מהלב ונכנסים אל הלב וסוחפים את כל הארץ, כמו נָעֳמִי שֶׁמֶר”. כשאמרתי את זה, לא הֶעלֵיתי בדעתי שיכול להיות איזשהו קשר בין ”יואב השרַברַב” לבין נעמי שמר. מהר מאוד גיליתי שעל הקו היה יואב, המדריך של חוג הַדְרָמָה של בית הספר, שהציע לי לכתוב מַחֲזֶה על נעמי שמר, בִּמלֹאת עשר שנים לִפטירָתהּ. כך החל המסע שלי בעקבות המשוררת הלאומית, שכתבה את ”ירושלים של זהב”.