לנשם כמו דב

נִשְׁמוּ נְשִׁימָה עֲמֻקָּה פְּנִימָה וְשַׁחְרְרוּ אֶת כָּל הָאֲוִיר הַחוּצָה. עַכְשָׁו פִּתְחוּ אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה בְּכָל עַמּוּד שֶׁתִּרְצוּ! הַתַּרְגִּילִים בַּסֵּפֶר יַעַזְרוּ לָכֶם לְהַרְגִּישׁ רְגוּעִים וּשְׁלֵוִים, יָקֵלּוּ עֲלֵיכֶם לְהִתְרַכֵּז אוֹ יִתְּנוּ לָכֶם אֵנֶרְגְּיָה כְּשֶׁתִּצְטָרְכוּ. תּוּכְלוּ לְסַלֵּק בַּמַּחְשָׁבוֹת שֶׁלָּכֶם אֶת הָאֲנִי הֲכִי לֹא מְרֻצֶּה שֶׁלָּכֶם, לִהְיוֹת עָנָן, לְהִתְמַתֵּחַ כְּמוֹ חֲתַלְתּוּל, וַאֲפִלּוּ לְהַמְצִיא מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ-מַמָּשׁ. אָז קָדִימָה, לְמָה אַתֶּם מְחַכִּים?