הדב והפסנתר

יוֹם אֶחָד, גּוּר דֻּבִּים מוֹצֵא מַשֶּׁהוּ מְשֻׁנֶּה בַּיַּעַר. כְּשֶׁהוּא נוֹגֵעַ בּוֹ, הוּא מַגִּיעַ לְאֶרֶץ חֲדָשָׁה וְנִפְלָאָה. צלילים נֶהֱדָרִים מְמַלְּאִים בָּהּ אֶת חֲלַל הָאֲוִיר, וְהַצְל ָחָה וּתְהִלָּה מַקִּיפוֹת אוֹתוֹ מִכָּל עָבָר. אֲבָל מַשֶּׁהוּ בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ צוֹבֵט לוֹ בַּלֵּב... סִפּוּר מְרַגֵּשׁ עַל הַמְּקוֹמוֹת אֲלֵיהֶם לוֹקְחִים אוֹתָנוּ הַחֲלוֹמוֹת, וְעַל אֵלּוּ הַמַּמְתִּינִים לְשׁוּבֵנוּ. מְלֻוֶּה בְּאִיּוּרָיו הַמַּרְהִיבִים וְשׁוֹבֵי הַלֵּב שֶׁל הַסּוֹפֵר. הַסֵּפֶר זָכָה בִּפְרָס ’ווֹטֶרְסְטוֹנְס’ הַיּוֹקְרָתִי לְסֵפֶר הַיְּלָדִים הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּבְרִיטַנְיָה לִשְׁנַת 2016.