הבית ליד האגם באיטליה

מה גורם לנו להתאהב עד כלות במקום זר, אזור שלא נולדנו בו ולא גדלנו בו ואין לנו ממנו צבר זיכרונות ההופך לנוסטלגיה. על הקושיה הזאת מנסה לענות הספר החדש של הסופר, הפובליציסט והסאטיריקן מאיר עוזיאל, הבית ליד האגם באיטליה, ומהשם כבר עולה שעוזיאל התאהב באיטליה הכפרית-אגמית. אומנם, הוא חי ועבד ברומא, בשליחות ישראל במשך כמה שנים; אך מדוע יכמה לקנות שם בית בכפר וירצה לגור שם מחצית מזמנו? זהו סיפור על בית מכושך בתוך נוף קסום, מלא הומור, הכתוב ביד אמונה. "המתווך באיטלקי לקח ליד את המפתחות, ורגע לפני שיצאנו מהמשרד לעבר הבית, הוא אמר: 'לפני שאנחנו הולכים לראות את הבית ולפתוח אותו, אני רוצה שתדעו שזה בית של מאגו.' מאגו באיטלקית זה מג. מכשף. הבטנו בו במבט תמה." בדרך אל הבית הנכסף והמכושף עוזיאל כמעט קונה כנסייה מחולנת, מהרהר בחפירת באר לצד הבית, נהנה ממסעדות משובחות, נקלע לחדר פולחן סודי ומיסטי, מחשבן חשבונות כספיים להגשמת החלום כשהוא חדור אמונה, פוגש בעלי מלאכה שהם טיפוסים צבעוניים, אנשי העיירה מלאי סיפורים, יוצא לטיולים ונקלע לתחרויות ולפסטיבלים, מעודד חברים ישראלים ללכת בדרכו ומתעב את הקורונה שהכתה בארץ אהבתו השנייה אחרי ישראל. זהו ממואר רומניסטי כתוב באופן ישיר ובגובה עיניים של כותב ישראלי-יהודי מיומן ומרגש, היודע לקחת את הקטנות היומיום ולהופכן למעשה ספרות. -- מהכריכה האחורית.