הטוב שברופאים, לגיהינום?

"הירקן משוק מחנה-יהודה הועבר אלינו: 'הדסה' עין-כרם, מבית-חולים אחר, ואושפז באבחנה של דלקת חריפה בלבלב. לא היה כבר מה לעשות. מאוחר מדי... ההחלטה שלנו הייתה לפיכך, לא לנתחו – והוא קיבל טיפול סיעודי בלבד, אך עד מהרה נפטר.יומיים לאחר האירוע, היה זה בשעות הבוקר המאוחרות, נושקות לשעות אחר-הצהריים המוקדמות – שוק מחנה-יהודה נסגר ורחבת בית-החולים החלה להתמלא אט-אט במכוניות של המשפחה והחברים, בסך-הכול כמה מאות איש ואישה. כמו לקוחה הסצנה מאיזה סרט איטלקי של אסכולת הניאו-ריאליזם פרי אמנותם של פליני או של רוסליני, ויטוריו דה-סיקה או אולי פאזוליני. באותו זמן הייתי רופא יחידי במחלקה, והטלפון שקיבלתי מצוות האבטחה היה חד-משמעי: "אל תעז, דוקטור, לצאת... מחפשים אחריך!"ההמון החל לעלות במדרגות. נחש אדם מתפתל כמעט בדומיה, כשהעולים מלבים בלחש, זה את זעמו של השני – וכולם יחד שואפים נקם. לפתע פרצו נהמות מפיותיהם: "החולה מת, עכשיו הרופא ימות!" כעת לפחות ידעתי מה מצפה לי...""" הוא פרי חיבורו של פרופסור אילן חרוזי, המחזיק 26 סיפורים – גם כאלו מזמני מלחמה: מלחמת ששת הימים ומלחמת יום-הכיפורים; כולם מרגשים עד דמעות וכולם מסקרנים בתפניותיהם הבלתי צפויות.פרופסור הוא מנתח מפורסם, היה רופא צבאי נערץ ומשכלל קריאטיבי של שיטות כירורגיות [חרוזי הוא החלוץ בישראל של ניתוחי קיצור הקיבה].