הלום קרב סיפורו של אב שכול

אבא יקר שלי, עכשיו השעה ארבע וחצי לפנות בוקר, נא לא לדאוג, אם לא אהיה זמינה עד מאוחר... אין לי מילים על הספר. ריגשת אותי מאוד. אני מודה לך, על כך ששאבת כוחות ואומץ כדי להעלות את השנים הקשות על הכת ב. לפחות עכשיו הכל כתוב, שחור על גבי לבן, ויש מזכרת הכתובה, כך שהזיכרון לא יבגוד בנו, וההדחקה הבלתי נשלטת לא תנצח אותנו. זה לא נתפס, עם מה נאלצת להתמודד, ואיזה ”תיק” כבד היה מונח על כתפיך. צר לי, שרק בשנים האחרונות הייתי מעורבת יותר. אני מקווה, שלפחות זה הקל עליך מעט. הרצון שלי להיות מעורבת יותר היה, גם כי הייתה קשורה מאוד לאחי, אבל גם כי רציתי לתמוך בך. יש לך במה להתגאות בבן הבכור שלך, שהצליח להגיע בחייו כמעט לפסגת האקדמיה, וזאת למרות הקשיים הרבים של הלם הקרב מבלנון. תזקוף לזכותך את כל ההישגים האלה של אחי הבכור, כי ללא אבא כמוך, זה לא היה קורה. אבאל’ה שלי, אני אומרת לך את זה שוב ושוב: אעשה הכל כדי להביא לך את האושר. אחי רצה בחייו, שיהיה לך טוב, ואתה צריך לזכור את זה. נדבר מחר. ושוב - בחיים לא קראתי ספר כל-כך מרגש, הבת הקטנה שלך.