על מה דגרה אמא אוזה

אִמָּא אֲוָזָה יוֹצֵאת לְטִיּוּל בֹּקֶר אַחֲרֵי שֶֹהֵטִילָה בֵּיצָה יְפֵהפִיָּה וְעִם שֹוּבָהּ לַקֵּן הִיא מְגַלָּה שֶֹיֵּשֹ בּוֹ עֶשֶׂר בֵּיצִים! אֵיזוֹ הַפְתָּעָה! אֲבָל מִנַּיִן הִגִּיעוּ הַבֵּיצִי ם, וּמִי יִבְקַע מִכָּל אַחַת מֵהֶן? סֵפֶר מְשַֹעֲשֵֹעַ וּמָלֵא הַפְתָּעוֹת, שֶֹמַּזְמִין אֶת הַקְּטַנְטַנִּים לְהֶכֵּרוּת רִאשֹוֹנָה עִם עוֹלַם הַחַי וְעִם עוֹלַם הַמִּסְפָּרִים. אַלּוֹנָה פְרֶנְקֶל הִיא מִסּוֹפְרוֹת הַיְּלָדִים הָאֲהוּבוֹת וְהַמַּצְלִיחוֹת בְּיוֹתֵר בְּיִשְׂרָאֵל. אַלּוֹנָה כָּתְבָה וְאִיְּרָה סִפְרֵי יְלָדִים רַבִּים, שֶֹהָיוּ לִקְלָסִיקָה וְתֻרְגְּמוּ לְשָׂפוֹת רַבּוֹת, וּבָהֶם ’סִיר הַסִּירִים’, ’סֵפֶר הַפִּילְפִּילִים’, ’הַיּוֹם הָרַע שֶֹל טוֹבָה’ וְ’לָמָּה לְנַפְתָּלִי קוֹרְאִים נַפְתָּלִי’. בְּנוֹסָף לְכָךְ אִיְּרָה אַלּוֹנָה סִפְרֵי יְלָדִים שֶֹל יוֹצְרִים אֲחֵרִים. סִפְרָהּ הָרִאשֹוֹן לִמְבֻגָּרִים, רַב־הַמֶּכֶר ’יַלְדָּה’, זִכָּה אוֹתָהּ בִּפְרַס סַפִּיר הַיֻּקְרָתִי וּבִפְרַס בּוּכְמַן. אַחֲרָיו רָאוּ אוֹר הַסְּפָרִים ’נַעֲרָה’ וְ’אִשָֹּה’.