מעלה 18 כתב עת לביקורת יוני 2025

מעלה 18 מוקדש למחשבה על ספרות לילדים: לספרים חדשים (ברשימותיהם של רות אשור, רונית חכם, תמר נויגרטן-פולגר, אמיר חרש וגלעד מאירי) ולישנים (יעקב צ’ מאיר, נטעלי גבירץ, יהונתן דיין), לחינוך בספרות הילדים ( שהם סמיט) ולהיעדרו (מרית בן ישראל), לספרות ילדים במלחמה (יעקב צ’ מאיר) למשחקי מחשב (ערן הדס), קומיקס (יהונתן דיין), ולאימה (אמיר חרש). לשאלות על השדה: על ספריית פיג’מה רבת ההשפעה (עלמה איגרא) ועל עקרונות לביקורת ספרות ילדים (עטרה אופק). בגיליון גם תרגום ראשון של רותם עטר לסיפור “המעשייה החמימה והמתוקה אודות החֲמִימְתּוּקִים” מאת קלוד סטיינר. רבות מן הרשימות מצביעות על הנקיטה האישית והמוסדית (ספריית פיג’מה, ההוצאות הגדולות) של ספרות הילדים בפשטנות, במפורשות, באי־אמון בקורא ובמקריא שיוכלו להבין לבדם את המשמעויות הסימבוליות והעמוקות של הסיפור. מגמה זו, שאינה ייחודית לספרות הילדים, וגם לא לספרות משום שגם השירה חולה בה, חוסמת את ההנאה האסתטית שספרות יכולה לגרום. זוהי גסות הרוח העכשווית של הרוח עצמה, ומולה יש לעמוד ואליה להתנגד: לזכור שאי אפשר לשלוט ביצירת אומנות ושהשליטה מניסה את הרוח. שארוס (המרומז) מזמין ושזימה (המפורש) דוחה, ושכאשר יצירת האומנות נשלטת על ידי מובן היא מאבדת כל ערך. לצד העיסוק בספרות ילדים, פותחות וסוגרות את הגיליון שתי רשימות (אריאל הירשפלד ומורן שוב) המוקדשות לציון 20 שנים למותה של בתיה גור — סופרת ומבקרת ירושלמית, שניצלה אף היא בידי הספרות, בדרכה להפוך למשפטנית. מלאך הסיט את ידה להמיר את המשפט הממשי במערכת פשע, חוק ומשפט ספרותית: כזו שעושה סדר, שיכולה להסתיים בטוב ובנכון ולא רק בפשרה, ובעיקר מנומקת, כלומר חפה מהרשע של השרירותיות. היציבות והנימוק שאפיינו את הכתיבה שלה (שעדיין מפעפעת תדיר בספריות ובפינות רחוב בירושלים, בברלין ובמקומות נוספים) אפשרו את טוויית מעשיות הרצח ותעלומות המסתורין, והיו יכולות להיטיב ודאי גם עם מערכת המשפט (הלא סמנטי). ובכל זאת, המערכת החליפית שיצרה בספריה וברשימות הביקורת שכתבה נשארה להבהב תקווה בדבר קיומו האפשרי של פשר לסיפור, נימוק בכתיבה הספרותית והביקורתית, ומתן יציבות ואמון לתודעה המיטלטלת, העשויה לשכוח שאפשר גם אחרת. את הגיליון מלווים איוריה היפים של רינת גלבוע.