לפרק תבניות תרבות בין חרדה לתקווה

בימים אלו, שבהם נמצאת ישראל במלחמת חרבות ברזל המתמשכת, אנו עדים לשינויים ולזעזועים שנראים לרבים מאיתנו ככוחות העלולים לגרום לפירוקו הטוטלי של המרקם החברתי בישראל. דווקא ברגעים הקשים ביותר בחיינו, כי חידים וכחברה, יש לנו הזדמנות לשאול שאלות בנוגע למשמעות חיינו הפרטיים והקולקטיביים – שאלות המטלטלות אותנו בין חרדה לתקווה. מימיה הראשונים כמדינה, החברה הישראלית היא חברה עתירת שסעים. השנאה והקיטוב יושבים בתוך תבניות שהושרשו עמוק בתרבות שלנו. כבני תרבות אנחנו בונים מבנים – כלומר תבניות של פרשנות – כדי שנוכל לחיות בשלום עם העולם. אומנם עולמנו עובר שינויים, אך המבנים שנוצרים בתרבות עוברים מדור לדור, ולא תמיד משתנים בהתאם. כשאנו חווים התפרקות במציאות המשתנה עלינו לבחון, בין השאר, גם את התבניות התרבותיות שלנו, שלעיתים שקופות לנו אך עדיין מנהלות את מסגרת חיינו. בספר לפרק תבניות תרבות: בין חרדה לתקווה נבחנים שורשיהן של כמה תבניות בתרבות שלנו, באמצעות התבוננות לאחור, למקומות שמהם הן צמחו. תהליך פירוק התבניות נעשה באמצעות התבוננות פרשנית במקור התהוותן. בפרקי הספר בחינה של תבניות תרבותיות המושתתות בעיקרן על המקורות המקראיים של התרבות, ושל נוכחותן עד עצם היום הזה. מטרת הספר איננה מציאת פתרונות, אלא בעיקר הזמנה להתבוננות מעמיקה בתבניות אחדות. על בסיס מודעות לנוכחותם של מבנים תרבותיים, אפשר לנהל דיאלוג תרבותי בשיח חדש ואחר בחברה האזרחית, שיכול להיווצר בקהילות שותפות הצומחות מלמטה. רבים מזהים כיום צורך עמוק לשמור על המורשת המשותפת הרחבה שלנו, מצד אחד, ולתקן ולעצב מחדש את הסיפורים המשותפים שלנו, מצד אחר. אנו זקוקים לשיח חדש, לתבניות חדשות ולמסגרות התבוננות חדשות כדי ליצור מבנים חדשים שיובילו אותנו למקומות משותפים.