פתיתי טל מאביטל

המילים כאן לא מבקשות רשות. הן באות כמו טיפות טל ראשונות – עדינות אך חודרות, שקטות אך רבות עוצמה, נוגעות בדיוק במקום שבו הלב פועם חזק יותר. אביטל כהן כותבת את החיים כפי שהם – בלי לייפות, בלי להסתיר. ה יא כותבת על אהבה שמתפוררת ועל אמונה שנבנית מחדש; על לילות של בדידות ועל שעות שחר מלאות תקווה; על געגועים המסרבים לשכוח ועל רגעים של חסד טהור. כל שיר הוא תחנה במסע, מסע אישי, כן ונוגע; מסע המוכר לכל מי שאי פעם חיפש משמעות בתוך המילים. זהו ספר שלא רק נקרא אלא גם מורגש.