שבתי

מדבר ירואל (דברי הימים ב, כ, טז), המדבר סביב מעלה אדומים, הוא נושא הרומן הזה. כביכול, את המקום הזה ירה וייסד האל בעצמו – מה שמחייב אותנו לחשוב מחדש על פיסת קרקע מדברית ומיוחדת זאת של קדושה ואלוקות. ל מה דווקא מדבר זה מיוחס לאלוקים של היהודים? הספר נכתב לא רק סביב המדבר הזה אלא גם סביב דמותו של הטייס שבתאי בן-אהרון שמטוס הפוגה שלו הופל מעל מעלה אדומים במלחמת ששת הימים, בעת שמנע את הגעתה לירושלים של חטיבת שריון ירדנית שטיפסה בדרך יריחו. בן-אהרון נרצח בידי חיילים ירדנים. בזכותו ובזכות חבריו לטייסת שלו שוחררה ירושלים, לא בזכות חטיבת הצנחנים של מוטה גור ולא בזכות חטיבת ירושלים. ברומן זה, שבתאי נותר בחיים ומביט על התפתחות הציוויליזציה והקוגניציה העירונית וסביבתה המדברית. הוא מלווה את הקמת העיר ואת דמויותיה מתוך הוואדיות העמוקים שמסביבה. מתברר כי יש כאן מקום מיוחד המצמיח אנשים מיוחדים ותובנות מתחדשות ומיוחדות, וכל אלה יוצרים את הניגון המקומי של מדבר אלוהים זה, מדבר ירואל. המחבר, גדעון חרלפ, הוא אדריכל ומתכנן ערים במקצועו, תושב מעלה אדומים ומהנדס העיר שלה בעת הקמתה. בעת שתכנן עשרות פרויקטים של מבני ציבור וקהילה, הוא נחשף לפרמטר של ”רוח המקום” בהערכת איכותם של פרויקטים ציבוריים ומוסדות ציבור והסמליות האורבנית והסביבתית הממשיכה להתעצם סביב בנייתם, ול”דעת המקום” – היא ידיעת ממד הנסתר והאורגן של מקרקעיה של מעלה אדומים ואדמת המדבר שמסביבה. כלו אלו הובילו לכתיבת ספר זה, שביסודו זרמים תודעתיים הנובעים מהקרקע. ”האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו” (שאול טשרניחובסקי) ותו לא.