עד שתשוב הרוח

אדם שאהבה אָדָם שֶׁאַהֲבָה נוֹגַעַת בּוֹמַתְחִיל לִצְמֹחַ, עֵץ יָבֵשׁשֶׁמַּעֲיָן פִּתְאֹם נִבְקַע בֵּין שָׁרָשָׁיווְהוּא מַרְגִּישׁ: אֲנִי יָכוֹללִגְדֹּל עַד־אֵין־גְּבוּלוֹשֶׁל הָאֵינְסוֹףוּכְמוֹ הַיְקוּם הוּא מִתְחַזֵּקמִכֹּחַ הַמְּשִׁיכָה, וּכְמוֹ בַּיְקוּםאוֹר וְחֹם שׁוֹפְעִים אֵלָיו וּמֻחְזָרִיםאֶל מְקוֹרָם אריה סיון (2015-1929), חתן פרס ישראל לשירה 2010, היה מחשובי המשוררים בני דור המדינה ואחד האבות המייסדים של ספרותה. סיון היה ממקימי חבורת "לקראת" שחוללה מהפכה בספרות העברית וחתרה לשירה פשוטה, אישית ומאופקת יותר מהמקובל בדור שלונסקי-אלתרמן. שירתו היתה קשורה לנופי הארץ, לאנשיה, לשפת התנ"ך ולתל אביב המודרנית, והיתה מחויבת לכינון מדינת ישראל כחברה צודקת. עד שתשוב הרוח הוא מבחר המציג את מלוא המנעד המתקיים ביצירתו: מהשירים שכתב עם הקמת המדינה, שירים שרוח ההיסטוריה נושבת בהם מזווית אישית והגותית; דרך שירי המודרנה של חבורת "לקראת" עבור בשירים שבהם ניכרה זיקתו לארץ ישראל על רובדיה התרבותיים הקדומים ולתל אביב החדשה; וכלה בשירה הקיומית הנוגעת ללב שכתב בערוב ימיו, ובה נדרש לשאלות אוניברסליות של אהבה ומשמעות בחלוף החיים.