רוחות מרדניות

"האדם הקים בית סוהר צר ומכאיב שבו סגר את אהבותיו ותשוקותיו. הוא חפר קבר עמוק שבו קבר את לבו ואת כמיהת הלב. ואם יש מי שבצו נפשו מצהיר על הסתלקותו מן החברה ומפר את החוק, עמיתיו יאמרו כי הוא מרדן החייב גירוש או יצור מגונה הראוי להוצאה להורג. האם יישאר האדם עבד למאסרו העצמי עד סוף הימים? האם יתעקש האדם להביט באדמה מטָה ולאחור? או שמא יסב עיניו אל השמש כדי שלא לראות את צל גופו בין הגולגולות והקוצים?""" ראה אור בארצות הברית ובלבנון ב־ 1908 , במלאת ל עשרים וחמש שנים. הספר מבטא את השקפת עולמו הפילוסופית־חברתית ומבשר את נושאי כתיבתו ואת הסגנון הספרותי הייחודי שיאפיין אותו ביצירותיו המאוחרות יותר ובראשן "הנביא" ו"כנפיים שבורות". זהו סגנון ריאליסטי־פואטי מעודן, ספוג אהבה וחמלה, שמסתיר מאחוריו תחושות של התקוממות ורוח מתמרדת נגד העוולות שמעוללים בני אדם לחלשים מהם.