דברים אחרונים

, עיתונאית, סופרת, מתרגמת וחוקרת שואה, הותירה אחריה מפעל ספרותי מרשים, הכולל ביוגרפיות, ספרי מסות, מחקרים ועשרות תרגומים של מיטב הספרות הצ'כית.בצד כל אלה, תיעדה בונדי גם את החיים עצמם ואת מלאכת הכתיבה, שהייתה מרכז חייה. "כל ימי כתבתי, ועכשיו אינני יודעת להפסיק", היא מתוודה בפתח הספר, "אין כל רע בדבר. הכתיבה היא עיסוק ידידותי לסביבה, בתנאי שאין מטרידים את הציבור בתוצאותיו".בספרה , שנמצא בעיזבונה לאחר פטירתה, מביטה בונדי על החיים ועל הכתיבה בפרספקטיבה מפוכחת וחכמה, ומצוידת בהומור צ'כי דק, היא עורכת מסע בין סיפורים קצרים, פיליטונים, מונולוגים ודיאלוגים מצחיקים- עצובים. היא כותבת על נישואים ופרידות, על קמצנים ועושי טובות, על אלמנה שמרגישה אשמה על כך שאינה מתגעגעת לבעלה ועל אריכות ימים כ"מפגע אקולוגי". וכמובן, גם על פראג, עיר הולדתה האהובה.בונדי בוחנת בספר את היחסים בין הכותב לקוראיו, מספרת על הלבטים והחדווה שביצירה, על ההבדלים בין כתיבה ספרותית לכתיבה עיתונאית, על כתיבת פיליטונים והכתיבה הקשה על השואה, כמי שחוותה אותה. היא מתעדת את אופן החשיבה הייחודי של הכותבת כמתבוננת מהצד, ובתוך כך לא חוסכת גם בביקורת ארס- פואטית על כתיבתה שלה., (1923-2017) ילידת פראג, שורדת שואה, היתה עיתונאית, סופרת ומתרגמת של מיטב הספרות הצ'כית. כלת פרס סוקולוב לעיתונות, פרס יצחק שדה לספרות צבאית, פרס בוכמן לחקר השואה, פרס טשרניחובסקי לתרגום ופרס ראש הממשלה לכתיבה. בין יצירותיה -ביוגרפיות פורצות דרך על אנצו סרני ("השליח"), פנחס רוזן ("פליקס") וחיים שיבא ("רופא לכל אדם"); אוטוביוגרפיה ("שברים שלמים"), ספרי מסות ("יהיה טוב", "נחמות קטנות"), מחקרים על שואת יהודי צ'כיה, ספר בישול צ'כי ("טעם החיים") ועשרות תרגומים של מיטב הסופרים הצ'כים, ביניהם "החייל האמיץ שווייק" להאשק, וספריהם של מילן קונדרה וקארל צ'אפק.