מהיפים מכל נתבע המשך שייקספיר – הסונטות

הסונטות של שייקספיר התפרסמו לראשונה בספר ב־1609. בימי חייו של שייקספיר לא זכו לתהילה מיוחדת. הן הודפסו שוב רק ב־1640, במהדורה מקוצרת, וב־1789 – במהדורה מלאה.הסונטות עוררו עניין רב בקרב המשוררים הרומנטיים, וורדסוורת’ וקיטס. הפופולריות שלהן גברה אם כן במאה התשע־עשרה, ועד מהרה תפסו מקום נכבד בקנון הספרותי האנגלי. עד היום הן מהאהודות ואהובות ביותר בשפה האנגלית.אפשר להבחין במכלול הסונטות של שייקספיר במעין סיפור שנרקם ברקע: המשורר הולך ומתאהב בגבר שאליו הוא מפנה את השירים, ומתעוררים בו רגשות מגוונים: קנאה, מפח נפש, התלהבות, תקוות נואשות. זהותו של האהוב, שאהבתו היא נחמתו היחידה של הכותב, אינה ידועה בוודאות. יש הסבורים כי מדובר בוויליאם הרברט, הרוזן מפֶּמְבְּרוֹק, שהוריו העשירים שכרו את שירותיו של שייקספיר כדי שיכתוב שירים שישכנעו את בנם לשאת אישה ולהוליד יורש לרכושם הרב. אכן, הסונטות הראשונות במחזור מפצירות בגבר הצעיר, יפה התואר, להוליד בן, כדי לשמר את יופיו.חלקו האחרון של מחזור הסונטות מוקדש לאישה כהת־עור ושיער, שהדובר נכנע לפיתוייה, אך לאחר מימושם מתמלא בסלידה ואפילו בכעס.התרגום החדש לעברית שומר בקפידה על המשקל, פנטמטר יאמבי, כפי שהוא מופיע במקור, וגם על מבנה החריזה. מאחר שייקספיר כתב באנגלית שבני זמנו הבינו היטב, נעשה בתרגום הנוכחי מאמץ שהעברית תהיה עכשווית ונהירה.